הלקאה עצמית

אני חוששת לשלומי.

יותר נכון יהיה לומר שאני חוששת לשלומי. הנפשי.

אני מסתבכת בעצמי ונופלת ואני לא רואה את התחתית.

הגדרתי את זה כיציאה. התחדשות.

שינוי.שטוב לי וטוב לסביבה שלי.

אבל זה לא כך.

זה יכל להיות כך אבל אני עם הרצון הזה של עוד ועוד ועוד.

נפלתי.

הגזמתי.

זה תהליך ששיאו היה בישיבה שלי על רצפת שירותים צורחת, מדממת ובוכה.

אני מנחשת את שיבוא. אני הולכת רחוק מידי ואני הולכת לאיבוד.

ואני אמשיך ללכת.

זה לא יהיה מראה מלבב.

-אנחה-