פרק 18 D:
קתלין פקחה את עיניה.
לקחו לה כמה רגעים להתעורר. ועוד כמה רגעים להזכר איזה יום נורא זה היום.
אילו רק יכלה לשכב כך במיטה לנצח..
צילצול טלפון נישמע.
בישנוניות היא חיפשה את השפופרת, "הלו?" ענתה.
"קתלין!" נישמע קולה הרועד של אלין "אלוהים ישמור את בסדר?! אני כל כך דאגתי, נודע לי רק היום"
"זה בסדר אלין אני בסדר" מלמלה קתלין וקולה איים להישבר.
"לא לא...את לא מבינה כמה אני מיצטערת שלא באתי לבקר אותך אני לא ידעתי! ואמא שלך....קתלין זה נורא.." אלין נישמעה בוכה.
"אני יודעת...זה באמת קשה לי.." אמרה
"אני וכריס רוצות לבוא אליך עכשיו אנחנו חייבות לראות אותך! וההלוויה? מתי היא?"
"ההלוויה בעוד.."קתלין הביטה בשעון שהורה על השעה 9:10 בבוקר "היא בעוד שעה. אתן יכולות לבוא אלי עכשיו, ואם תרצו תצטרפו אלי ללוויה.."
"אז אנחנו באות" אמרה וניתקה את הטלפון.
קתלין נפלה חזרה על הכרית. דמעות הציפו את עיניה. היא עמדה להיכנס לחיים חדשים ללא אימה.
דלת החדר ניפתחה ואביה הציץ לבפנים.
"הו את ערה.." אמר וחייך חיוך עצוב ומזויף "שחכת שסבתא ואנה כאן?" שאל.
קתלין קפצה בבת אחת "איך שחכתי! הרי הן באו הנה אתמול!" המחשבה המעודדת היחידה הזו נתנה לה את הכח לקום מהמיטה.
אנה בת דודתה שכך אהבה סוף סוף כאן אחרי שנה שלא התראו משום שהיא גרה ברוסיה. וגם סבתה שהיא כל כך אהבה.
היא רצה אל הסלון בפיז'מה. על הספה ישבה נערה שחורת שיער. קתלין קפאה במקומה.
"אאאנה?" גמגמה קתלין.
הנערה שחורת השיער קפצה והסתובבה אחורה. עיניים כחולות גדולות הביטו אל קתלין, במהרה דמעות זלגו מעייניה.
היא רצה וחיבקה אותה. "קתלין כמה היתגעגעתי אליך!" היא אמרה בגרמנית עם מפתה רוסי מצחיק. "אני מיצטערת כל כך על אימא שלך..."
"זה בסדר אם את כאן יהיה לי קל יותר" אמרה קתלין והביטה בעינייה היפות של אנה.
"אני כאן, ואני יישאר כמה שצריך, אני לא חוזרת עם סבתא מחר אני נישארת עוד" אמרה.
לאחר מכן קתלין פנתה לברך לשלום את סבתה. ואז נישמעה דפיקה בדלת.
"אלו בטח החברות שלי" אמרה ופנתה אל הדלת. אלין וכריס עמדו בפתח.
"אוי קתלין!" פרצה אלין בבכי וקפצה עליה בחיבוק.
"זה בסדר אלין.." אמרה קתלין "אני בסדר".
היא הכירה להן את אנה ושלושתן פנו אל חדרה.
"אז מה עם ביל?" שאלה אלין מנסה לשבור את הקרח.
"הכל בסדר. אנחנו.." פתחה קתלין אבל דבריה ניקטעו כי דלת החדר ניפתחה ואביה הופיעה בפתח.
"אנחנו זזים" הוא אמר במבט חתום.
"כן כבר באות.." אמרה קתלין. היא לבשה על עצמה טרנינג שחור וחולצה שחורה. שיערה נח חסר צורה על כתפיה, למרות שלא טרחה אפילו להביט במראה היא ניראתה מהממת.
ארבעת הבנות יצאו מהבית אחרי אביה וסבתה של קתלין, והצטופפו בתוך המכונית.
הם הגיעו לבית הקברות והטקס עבר בשקט ובמהירות.
ההלוויה ניגמרה.
כריס ניפרדה מהם והלכה לביתה ואילו קתלין אלין ואנה הלכו אל הפארק הקרוב והתיישבו על ספסל.
קתלין הוציאה סיגריה והדליקה אותה.
"אם אמא שלי היתה רואה אותי מעשנת היא היתה בטח כועסת.."אמרה ודמעות זלגו במורד לחייה.
"אל תדברי כך קתלין" אמרה אנה וחיבקה אותה.
"אבל זאת האמת, היא היתה כועסת, ובכלל אנחנו לא ניפרדנו כמו שצריך רק רבנו כל הזמן..אני.." לפתע זיכרון נוראי תקף אותה "המילים האחרונות שאמרי לה היו שאני לא רוצה לשמוע אותה, ואז ניתקתי את הטלפון. זה היה לפני כמה ימים כשדיברתי איתה בפעם האחרונה" בכיה התגבר.
"קתלין את לא אשמה את לא ידעת שזה מה שיקרה!" ניסתה אנה לעודד אותה.
הפלאפון של קתלין ציצל, 'ביל' הופיע על הצג. היא מיהרה לענות.
"ביל.." היא בכתה
"קתלין אני מיצטער שלא באנו..פשוט לא הצלחנו" אמר
"זה בסדר ביל.."אמרה
"אני רוצה לראות אותך אני יודע שאת צריכה אותי לצידך. איפה את?" שאל
"אני באיזה פארק.." היא הביטה מסביבה "ליד בית הקברות".
"אני יבוא לשם אני ממש רוצה לראות אותך. גם טום יבוא" אמר
"תודה לך אהובי" מילמלה וניתקה את השיחה.
"מי זה ביל?" שאלה אנה.
"מכירה את טוקיו הוטל?" שאלה אלין
"כן מה איתם?" שאלה אנה
"ביל זה הסולן הוא חבר של קתלין
"קתלין זה נכון?!" שאלה אלין ופערה את פיה "איך לא סיפרת לי זאת עד עכשיו?"
"זה נישכח מזכרוני שאת עוד לא יודעת.."מלמלה קתלין והביטה אל השמיים.
"גם טום בא?" שאלה אלין
"כן..את לא רוצה לראות אותו?" קתלין הפנתה אליה את מבטה
"זה לא זה..אין לי בעיה איתו..אולי אני אפילו נידלקת עליו" ציחקקה אלין.
כעבור חצי שעה שבה קתלין הספיקה לסיים כימעט את כל חפיסת הסיגריות שלה, נעצרה מונית ליד הפארק שכבר נהיה בו ריק וחשוך.
מתוכה יצא ביל, גבוה ורזה, לראשו כובע שחור ולגופו ג'קט שחור ומכנס ג'ינס צמוד.
ואחריו טום לבוש כרגיל בבגדים רחבים.
הבנים התקרבו לעבר הספסל שעליו ישבנו שלושת הנערות. ביל תפס בידה של קתלין והקים אותו. הוא נישק לה נשיקה קטנה על שפתיה והוביל אותה לצד.
"אני אוהבת אותך" היא אמרה ודמעות זלגו על לחייה.
"הוא נישק אותה ארוכות ואז חיבק אותה בחיבוק חם ואוהב.
לאחר מכן הם חזרו אל הספסל.
"תכירו זאת אנה בת דודתי" אמרה קתלין והציגה את אנה.
טום הביט עליה בערמומיות. יופייה הדהים אותו.
"מאיפה הבאת את הבת דודה המהממת הזאת שלך?" צחק לעבר קתלין "היא ניראת לא מכאן.." אמר
"אני מרוסיה" אמרה אנה וחייכה לעברו. הוא התיישב לידה.
אלין הרגישה קנאה עזה. קודם טום אומר שהוא רוצה אותה ועכשיו הוא נידלק על האנה הזאת?
"אני צריכה ללכת" אמרה לפתע אלין וקמה על רגליה.
"אבל למה?.." שאלה קתלין מופתעת מעט.
"צץ לי עניין דחוף" אמרה אלין באדישות בלי להביט כלל בטום "אז ביי" אמרה ומיהרה ללכת משם.
אני מקווה שיש עוד קוראים! לכן אני צריכה הרבה תגובות כדי לדעת שיש עבור מי להמשיך =]
אוהבת אני 3>
נ.ב: רוצים בפוסט הבא עובדות עלי? רק אם בא לכם :P
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TOKIO HOTEL story