לפני כשנה, בעיצומו של החורף, החל האביב הערבי.
חלף לו הקיץ, הגיע גם החורף הנוכחי, והאביב נדמה יותר לסתיו.
נראה שהמהפכות היו כולן תוצאה של התמרדות עממית אותנטית כנגד משטרים מסואבים, רובם ככולם משטרים חילוניים רבי שנים הנשענים על כוח צבאי. הרקע למהומות בכל המדינות היה דומה - שחיתות שלטונית, אבטלה ומצוקה כלכלית קשה של חלק גדול מהאוכלוסייה.
גם הפרופיל של המפגין הממוצע היה דומה - צעירים, חלקם סטודנטים, הלוחמים בעד שינוי ועתיד טוב יותר. המהפכות התקשרו יותר עם פייסבוק ודיווח אינטרנטי מהשטח, מאשר עם המגזר הדתי האסלאמי, שדאג להישאר מאחורי הקלעים.
אלא מה? התוצאה באף מדינה, עד כה, לא היתה עליית משטר חילוני נאור, כזה שידאג לחירות אזרח ולרווחה לכלל האזרחים, אלא לעליית משטר דתי, קיצוני יותר או פחות.
והתוצאות לא משקרות. ב-3 מדינות כבר נערכו בחירות חדשות. בתוניסיה, חלוצת ההפיכות, ניצחה המפלגה האסלאמית הקיצונית ברוב גדול. גם בבחירות שנערכו במרוקו התוצאה היתה דומה. במצרים, בבחירות שנערכו לבית התחתון של הפרלמנט, המפלגות האסלאמיות גרפו כ-3/4 מהקולות.
מעניין מה הסטודנטים המפגינים חושבים לעצמם היום.
אני מניח, שכמונו, הם ידעו מראש שההפיכות לא יובילו לשלטון אזרחי ליבראלי.
האם הם עצמו עיניים וקיוו לטוב? או שמא הם העדיפו שלטון אסלאמי קפדן על פני שלטון חילוני מסואב.
החשש שלי, שהם יקבלו שעטנז של השניים. שלטון מוסלמי, שמגביל יותר את זכויות האזרח, ועדיין נותר מסואב. הדוגמא האיראנית אינה מעודדת עבורם.
מעניין מה הנשים המפגינות חושבות לעצמן היום.
אני מניח, שכמונו, הן ידעו מראש ששלטון אסלאמי יפגע בהן יותר מאשר ביתר, בכל תחומי החיים, לימודים, עבודה, חרויות הפרט.
האם הן עצמו עיניים וקיוו לטוב? הדוגמא הסעודית אינה מעודדת עבורן.
בעקבות שיחה בין מלכת ירדן, ראניה, לאשת נשיא סוריה, אסמה, התפרסמה היום תמונה של השתיים.
שתיהן פוטוגניות ומשדרות מודרניות. הנה הן:
לא יכולתי שלא לחשוב איך הן ייראו לאחר המהפכה שתתרחש בארצן (אם לא יוגלו או ירצחו).
האם כך?