הלוואי ותלך לך ביופי... שיר אהבה קורע לב.. עצוב כל כך (זהו הלינק לשיר ובסוף הפוסט התרגום)
יום עצוב כל כך בחיי... וגם בחייה....אני יודע שאני צריך לכתוב משהו.. לכתוב לעצמי.. לכתוב לה.. ואיני מסוגל.... כתבתי דברים בעבר עליה.. (לא פירסמתי כאן בקפה) האישה שהייתה רעייתי, אישתי, אם ילדי.. במשך תשע עשרה שנים, כמעט עשרים.
היום בבוקר.. אחרי שהייתי "פרוד" וחייתי שנתיים לבד.. נפרדנו רשמית, גט ברבנות.... יום קשה.. מלא מתחים.. ואחר כך שתינו קפה ביחד, רגעים של קירבה ועצב וגם שוב ריב... כמו תמיד...
איני מסוגל לכתוב על מה שקרה היום.. על מה שקרה לי ,לנו, בכלל בחיים. איך חיים משותפים של שנים רבות כל כך.. משפחה. חלומות שהיו.. תכניות.... זכרונות.. כל כך הרבה חוויות יפות. אהבה שהייתה כה גדולה... אישה טובה כל כך... שעזבה את מולדתה והלכה אחרי אל ארץ לא זרועה.... אל המדינה המטורפת שלנו.. בחרה לקשור את גורלה אלי.. לאיש מסובך כל כך...
ועכשיו הכל נגמר... ואני כל כך עצוב..
והיא עצובה עוד יותר.. ממאנת עדיין לקבל.. להפנים.. עולמה התמוטט ... פעם הייתה משפחה... מעמד... בעל.. מסגרת חיים ועכשיו?
איך מתחילים הכל מחדש?
לפני כשנתיים לילה אחד... כמה חדשים לפני שעזבתי את הבית, ברגע של קירבה נדיר, של עצב משותף, היא השמיעה לי את השיר העצוב כל כך הזה... שיר אהבה וגעגוע בספרדית, שיר קורע לב מרסק... איני מכיר שיר אהבה עצוב יותר...שרה אותו אחת מהזמרות הגדולות בדרום אמריקה... צ'אבלה וארגס... זמרת ממכסיקו... הגירסה הזו הוקלטה לפני כמה שנים ואז היא הייתה בת שמונים.. איני יודע אם היא עדיין בין החיים היום..
השיר במקורו נכתב כשיר שגבר שר לאהובה שעזבה אותו... אבל כשאני שומע את צ'אבלה וארגס... אני שומע את אישתי לשעבר ( גרושתי מהיום) ... שאהבתי כל כך ובאיזה שהוא מקום, עדיין אוהב, שומע אותו ומרגיש כאלו היא זאת ששרה לי אותו, מקוננת על אהבתנו שנגמרה.. על האהבה שהייתה ביננו, ושוב לא תשוב תהיות לעולם....
ובו בעת.. גם אני ... קורא את המילים.. מנסה לתרגם אותם.. עיני דומעות ואני מרגיש שגם אני הייתי יכול לשיר את אותן מילים ממש..
קשה לי לכתוב.. אני שיודע בדרך כלל לרקוד במילים, קפוא במקומי, משותק... לא יודע מה לכתוב...
השיר הזה מדבר הלילה במקומי...
השיר המקורי נכתב כשיר געגוע של גבר שאהובתו עזבה אותו.
במקרה שלנו... אני הוא שעזבתי.. אני הוא שהחליט לפרק את המשפחה... לנתץ את החלומות...לסיים את הכל... ולכן... למרות שהשיר במקורו כתוב בלשון זכר ( אל האישה) בחרתי לתרגם אותו בלשון נקבה. ( כשיר שאישה שרה אל הגבר שעזב אותה) ..למרות שאני מזדהה עם שורות רבות בשיר.. עדיין... אני חושב שהמצב שהוא מתאר , מתאים יותר למה שהיא מרגישה היום או אם לא היום, לפני שנתיים, בעת שהיא הראתה לי את השיר...ואני שמעתי אותו לראשונה.
Ojalá que te vaya bonito
Ojalá que te vaya bonito
ojalá que se acaben tu penas
que te digan que yo ya no existo
que conozcas personas más buenas
que te den lo que no pude darte
aunque yo te haya dado de todo
nunca más volveré a molestarte
te adore te perdí ya ni modo
Cuantas cosas quedaron prendidas
hasta dentro del fondo de mi alma
cuantas luces dejaste encendidas
yo no se como voy a apagarlas
Ojalá que mi amor no te duela
y te olvides de mi para siempre
que se llenen de sangre tus venas
y conozcas una vida de suerte
Yo no se si tu ausencia me mate
aunque tengo mi pecho de acero
pero nadie me llame cobarde
sin saber hasta donde la quiero
Cuantas cosas quedaron prendidas
hasta dentro del fondo de mi alma
cuantas luces dejaste encendidas
yo no se como voy a apagarlas
הלוואי שתלך לך ביופי
הלוואי שתלך לך ביופי
הלוואי שתיגמר סאת כאבייך
שיגידו לך שאני כבר לא קיימת
שתכיר אנשים טובים יותר
אנשים שיתנו לך את שאני
לא יכולתי לתת
ואני... אני לך
נתתי הכל!
לא אטריד אותך יותר, אל תדאג...
הערצתי אותך כל כך
אך אני אותך איבדתי
ואין דרך להשיב.
כה הרבה דברים נשארו תלויים באוויר
עמוק עמוק בתוך נפשי
כה הרבה אורות השארת דלוקים
ואני , איני יודעת כיצד אוכל לכבותם...
הלוואי שאהבתי לך לא תכאב.
אני יודעת, אותי תשכח לתמיד
ואתה.. חיש מהר עורקיך ימלאו שוב בדם
ותכיר חיים רבי אושר אחרים...
איני יודעת איך ארגיש בלעדיך.
ואולי אפילו אמות
אם כי חזה לי עשוי מפלדה
ולי אף אחד מוגת לב לא יקרא לי
אף אחד אינו יודע עד כמה אהבתי אותך...
כה הרבה דברים נשארו תלויים באוויר
עמוק עמוק בתוך נפשי
כה הרבה אורות השארת דלוקים
ואני , איני יודעת כיצד אוכל לכבותם...
הלוואי שתלך לך בהרבה יופי ....
עצוב... עצוב כל כך....
האם אפשר היה אחרת? איני יודע.. אבל היום נפל הפור.. יצאנו לדרך חדשה....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
