באמת שיש לי מה לכתוב. ובאמת שיש לי את הזמן לכתוב.

אז למה לא לכתוב?

חשבתי יותר מפעם שזה בגלל שהוא כ"כ ישן, וזה כ"כ צפוי שאף אחד לא נכנס.

חוץ מזה שהוא כבר קיבל אופי משלו, אם אפשר להגיד את זה בכלל, אני לא מרגישה שהבלוג תואם את מי שאני היום.

מצד אחד כשאני הולכת אחורה בהסטוריה אני מגלה שהפוסטים הולכים ונהיים כ"כ מטומטמים עד שאני בעצמי מתביישת לקרוא אותם.

כתבתי בצורה כ"כ שטחית ילדותית ומאולצת, שזה גורם לי לרצות להתחיל מחדש.

מצד שני..

זה אחד הדברים המיוחדים בבלוג הזה, שהוא משתנה איתי שלוש שנים (יופי, עכשיו אני אומרת הפוך ממה שאמרתי בהתחלה, העיקר העקביות)

ומתאר, גם אם זה בשפה מזעזעת ו3000 שגיעות הקלדה בפוסט של 100 מילים, חלק די גדול מהחיים שלי.

הייתי רק רוצה לכתוב כל מה שאני מרגישה שצריך לעלות לכאן, ולא לדחות את הפוסט הבא בגלל שהפוסט שלפניו לא קיבל תגובות.

מעניין אם השיטה לעצב את הבלוג מחדש תעבוד גם הפעם, אם גם הפעם ארגיש שחידשתי את הבלוג וזה יעודד אותי להמשיך לכתוב כאן.

החיים שלי הולכים להשתנות כ"כ בקרוב, לטוב או לרע לפחות יהיה מעניין.

נראה מה יהיה.