אישה ילדה

WOW. כמה זמן עבר מאז משכתי את ידי בעט הבלוגרים.

מאז הספקתי כבר לחוות את החזרה מחו"ל בהפתעה של אמיר (תדהמה, בכי, חיבוקים וכיוצא בזה..), לחגוג את בר המצווה של יואב, לעבור עם יונתן חצי תקופת צבא כמעט, ולהשתנות. כל הזמן להשתנות, לנסות להשתפר, להתחבר לעצמי וליקרים לי יותר ויותר. וזה הרי אף פעם לא נגמר וטוב שכך.

לפני שעה בדיוק, פקע מועד היומולדת שלי. יומולדת לגביי זה דבר משמח וגם מעיק, גם כיפי וגם קשה. כל יומולדת זה זמן לחשבון נפש קטן, ואני כמובן, ידי כתבה בפנקס, אך לא דנה אותי יותר מידי לחומרה.

כשהגעתי הביתה נוכחתי לדעת שאני נמצאת במשחק "מצאי את המטמון", שארגן בכורי מקסימי כאשר כל בני המשפחה עשו גם הם במלאכה.

תכל'ס עשו לי דיאטה נאה, שלחו אותי באמצעות פתקים ורמזים ממקום למקום. הפתקים נשתלו במקומות מוזרים כגון בתוך קרח בפריזר, בתוך ניילון באקווריום, בתוך בלון שפוצץ בניסוי כימיקלי (בחיי) ועוד. וכך טופפתי עלה ורד במדרגות, תרה אחרי כל רמז ופתק, עד שלאחר כבוד נאלצתי לקול תשואות ההמון לעלות לעליית הגג במלוא כובד גילי, ולמצוא שם את הצמיד הכי מדהים שראיתי בחיים שלי + הבושם שתמיד חלמתי עליו ולא העזתי לקנות + ברכות מרגשות במיוחד. כל זה תועד בוידאו וכבר הוקרן בפני מספר מוקירות זכרי שהגיעו לאחר מכן וצחקו על חשבוני ללא בושה בקטעים הטעונים צחוקים. (אין ולא יהיה פירוט!)

אז זהו. סופסוף ניתן לצמצם את גילי - 48. לאחר צמצום זה הופך ל-12, אבל אני אסתפק ב-36 .