זרמים אלקטרו מגנטים

אני חושבת שלאורך הדרך קרתה איזשהי טעות ושכנעתי את עצמי שאני לא שווה כלום וששום דבר בחיים לא יצליח לי. אני טיפוס פסימי (למרות שאני מנסה לצאת מזה) נוטה קלות לשפוט אנשים (מנסה מאוד להמנע מזה) ואני מרגישה לא נוח במקומות שאני לא מכירה את כולם. ו/או מרגישה שאנשים באים באנטי מראש אליי. 

אז באסוש. 

טוב. אז עכשיו אני מנסה כאילו להתעלות מעל זה כי החיים לא יכולים להמשיך ככה, במצב שכל דבר שאני נוגעת בו אני מרגישה שזה לא מספיק טוב. זה סיוט קטן לחיות ככה ומוביל לדרכים חסומות.

יש לי איזשהו דדליין ותרגילי חשיבה שאני ממציאה לעצמי, מקווה שיהי בסדר.

אתמול פשוט הרגשתי רע במשך כמה דקות.

אני חושבת שפשוט יש דברים שאני לא מבינה אצל אנשים וזה קשה.

7/10/2011 04:26   

1. יש בחורה, בואו נקרא לה סינג. היא מהבסיס, והיא מעצבנת אותי.

אני לא יכולה לומר במה (ז"א אני כן יכולה לומר, אני פשוט נמצאת בשלב האסיפת ראיות ועדיין לא יצרתי תמונה מגובשת)

ממצאים נוכחיים:

א. אני חברה של מיסיס נ' (לא באמת משנה איך נקרא לה, גם ככה היא לא תופיע פה הרבה). סינג מודעת לכך, ומלכלכת עליה בפני.

ב. אני אוהבת את פאב X, כשהדבר נודע לסינג, היא מלכלכת עליו בפניי.

ג. יש לי נטייה לעבד את העובדה שמלכלכים על משהו שאני אוהבת, כמלכלכים עליי. אז זו בעיה בהקשר שלה

ד. התלוננה על כך שבחורה מהמשרד דברה אליה מלוכלך, והעלתה את זה הרבה במהלך הערב. בהתחשב בכך שהיינו באמצע משמרת, זה הישג.

ה. דברנו עם בחור שעלה לארץ. במהלך השיחה, היא אומרת "שיואו, איך אני מתה על כל הציונים האלה". אני חוזרת אחריה בקטע פרחי, והיא יוצאת עליי בקטע לא פרופורציונלי. "אם יש לך בעיה עם הקול שלי אז תגידי את זה ועל תבואי בעקיצות... מה נראה לך... מה את עושה ממני פרחה" וכיו''ב. 

שתהיו בעניין, כולו מדובר בחיקוי פרחי שלה. קיצור עפה עליי, אז די נסגרתי כלפיה במהלך שאר הערב. לא אוהבת אנשים שצריכים לדרוך על ביצים לידם. 

ו. היא לחוצה רצח על הטיפ. "כולם פה קמצנים, לא קיבלתי טיפ"; "יש בחור שקיבל 300 טיפ, מה הוא מתרברב"; "לא מאמינה שסיימתי משמרת בלי טיפ"; "כשאני באה לארועים אני תמיד משאירה טיפ, במיוחד כשמשרתים אותי ככה כמו שאני קרעתי את התחת בשבילם."; ועל טיפ ה28 הצנוע שלי: "כאילו, עברה להם מחשבה בראש שצריך להשאיר טיפ, אז הם החליטו להתקמצן עליו ולהשאיר כי עלק חייבים? שייתנו כמו שצריך";

ז. בדרך חזרה הביתה היא מעירה הערות על המעסיקים ושצריך להתעמת איתם בנוגע לתנאים שלנו והכסף שנקבל. אני: "את מפחדת שידפקו אותנו בכסף?" סינג: "לא. בפעם האלף, לא הולכים לדפוק אותנו בכסף." אני: "את נשמעת עצבנית עליהם אבל". היא: "אני לא עצבנית עליהם." אממה, זה היה נשמע אמין יותר אם היא לא הייתה חוזרת על זה שלוש פעמים ברצף. אני: "טוב, אז את לא. סבבה." 

ח. זוכרים את הבחורה מהמשרד מסעיף ד'? הפעם סינג עדכנה אותי שהבחורה לכלכה גם עליי (לבחורה יש מוניטין לכלוך שסנו מקסימה לא היה מצליח למרק). עכשיו, מה מעניין לי את הביצה השמאלית שהבחורה ההיא לכלכה עליי? למה אני צריכה לדעת את זה? נו בחייאת. 

קיצור, איך שאני תופסת אותה כרגע היא גוש מרמור מהלך ואני לא רוצה כזה בחיים שלי. תודה ושלום ואל תבואי לי בחלום, כפי שאמרו חז"ל. 

2. היה לי ממש כיף "להרוויח את לחמי" שוב, מאחר שלא עשיתי את זה נטו בשביל עצמי מאז כיתה י"א. אז לייק עלייך, עבודה.

3. מלצרות.

מאיפה להתחיל?

א. המדים- לתחושתי המדים השחורים משחור ועדו ליצור אפקט בו המלצר נטמע ברקע אולם הארועים ומושך אל עצמו את תשומת הלב המעטה ביותר בגבולות האפשר. ממש עובדי צללים. אפקט "גמדוני הבית" אם תרצו. 

נועד ליצור את התחושה שאתה המלך של הערב, האנשים שמתרוצצים מסביבך אין להם שם ולא פנים, אין טעם להתעמק בהם.

ב. ההטרדות המיניות- אקט מושרש מאוד ובלתי נפרד מענפי המלצרות למיניהם. אבל באמת, אני כל כך לא רוצה שהסיטואציה בה אחד העובדים הזרים מעביר יד על הגב שלי כשאנחנו לבד במסדרון מבודד תחזור על עצמה שוב אי פעם. פחדתי להכנס לבד למסדרונות מבודדים מהתרחשות המקרה עד להמשך המשמרת. ואז הבאתי אנשים איתי באמתלות שונות ומשונות.

אמתלה שונה ומשונה. אילוסטרציה.

4. חתונות

א. מעולם לא הייתי באחת, לכן אני מצפה שהעבודה בקייטרינג תמלא את החסך. התחושה הכללית של מלצר בחתונה היא אורח לא קרוא, אורח בשמחה לא לו. מי אלה האנשים שמתווכחים במיקרופון של מי היה הרעיון להקדיש לכלה את השיר הסכריני? כל אחד מנסה לתפוס קרדיט, ואותי זה לא מעניין בכלל. אני רק רוצה לדעת למה קטענו רצף גראנג' בשביל איזה שטות מסיום של קומדיה רומנטית. 

ב. דיג'יי שמקשיב להעדפות שלי. באתי אליו ואמרתי: "שים בבקשה פרודיג'י" והוא הסכים. ולא רק שהוא הסכים, הוא גם שם רייג' אגיינסט דה מאשין ופיקסיז מיד אחרי. בואו נתעכב לרגע על זה שהוא הסכים. הוא הסכים!!!1111111 דיג'ייאים אף פעם לא מסכימים לשיפ פרודיג'י כשאני מבקשת. 

ג. אולם שנותן תחושה של בת/בר מצווה יוקרתית כשבעצם מתרחשת בין כותליו חתונה מומנמת. 

ד. מה העניין הזה, חתונה שבה כולם מתפזרים לפני 12 וממש סופרים את הדקות? ולמה יש כל כך הרבה זקנים? ולמה נראה שאף אחד חוץ מהחברים ובני המשפחה המיידית מתרגש עבור החתן והכל ויחד איתם? הממ?! למה?! כפויי טובה. העיקר מנה במאה של אתם באים לאכול חינם.