אני לא יודע למה אני כותב בכאלו מרווחים בבלוג הזה. אולי כי אני צריך לרכז כמה נושאים מאוד מעניינים ביחד, או גרוע יותר- דיעה. מה גם שפה אני צריך להיות אקסטרה שנון ואקסטרה מגניב, כי ישרא הוא סוג של בית קפה לסנובים, כולם יסתכלו לך על הבלוג מלמעלה כשהם מהגגים לעצמם כמה הם טובים יותר. נכון, כמו בכל בית קפה, גם כאן יש את הצעקניות יותר, אבל אתה יודע שהן בדרך כלל אלו שממלצרות.

אין קשר:

אני חייב להודות שנפלתי חזק בכלל העניין הזה של הווב 2.0 והרשתות החברתיות. למעשה נפתרה לי בעיה רבת שנים שאני מטפח אותה כמו מחלה- שמירה על קשר. אני נוהג לשמור על קשר עם מי שמולי נכון לעכשיו. עם אנשים שנעלמו (אבל עדיין קיימים במרחב הזמן והחלל) אני מתעצל להרים טלפון מהבחינה הפשוטה שאני תמיד דוחה את זה למחר, ובסוף אני שוכח. עכשיו הגיע הקטע הזה של המקושרים על כל האחים והילדים החורגים (רעיון שהתחיל בחבר'ה לוותיקי הרשת), ובשני קליקים וחיפוש אני מוצא את כל האנשים שפגשתי בשלב כזה או אחר בחיים, משאיר להם הודעה ושוכח אותם עד לפעם הבאה. ככה אני זוכר, הם חושבים שאכפת לי ושנינו הולכים לישון בלי טיפת חברים, כי הרי כולם במקושרים שלנו.

(מה גם שמקושרים מכילה כל כך הרבה אינפורמציה על הבחור ותחביביו שזה פשוט פשע לא לזרוק לו הערה מרושעת על חיבתו להליכה רומנטית בחוף הים).

משדרים מהשטח:

אתמול צפיתי בהמדורת החדשות של השעה 8 בערוץ 2 מתחילתה ועד סופה. שזה אומר בסביבות הארבעים וחמש דקות חדשות ועוד רבע שעה פרסומות. לפני שאעבור לנושא הקטע המקורי, בואו נחרוג שניה מהדרך כדי לדון בשאלה הפילוסופית הזו: למה לקנות משבצות פרסום במהלך מהדורת החדשות? הרי ברגע שיונית מסיימת לספר לנו על סיפורה הנוגע ללב של משפחת מארש מהעיר נס-ציונה שנמחצו כולם בידי להקת כלבים ועכשיו הם מאושפזים בסורוקה עם שברים בכל הגוף ופתאום קופצת עלינו ג.יפית והחותנת בצורת ארון שלה ומבטיחה לנו את חבילת הטריפל. ממממ לא נראה לי.

על כל מקרה, הנושא שלכבודו כינסתי את הפורום הזה, הוא יונית לוי. בזמן האחרון מחפשים לה מישהו שישב לידה ויחזיק לה את היד ברגעים הקשים וישלח יחד איתה שנינויות לכיוון דני דויטש ופרצוף משפחת השיניים שלו. אבל פה חלה תפנית- יונית לוי מצליחה להחזיק מהדורת חדשות לבד ובצורה טובה מאוד. היא שנונה, זורמת, שולחת הערות במקומות הנכונים ומזייפת צער איפה שצריך. היא לא צריכה גבר שיתמוך בה. זה הזמן להפסיק את החיפושים. יונית לוי לא צריכה עוד מנחה איתה, אולי מישהו שיכין לה קפה.

מילכוד פמיניסטי:

בגלל כל השוביניזם שזרם בעולם במאות האחרונות ועכשיו עם כל המהפכות הפמניסטיות ושיוויון לכולם, אישה אף פעם לא תדע מאיזה מניע היא עושה מה שהיא עושה, האם זה בגלל שהיא טובה בזה או בגלל שהבוס שלה בדיוק קרא את החוק על אפלייה מתקנת. אפרופו יונית לוי.

יומני היקר:

במקום שאין בו אנשים,

כנראה שהגעת לנגב.