גן עדן לכלבים

מבפנים בא לך לצרוח אבל מבחוץ את מראה שהכל טוב ויפה... 90% מהזמן ככה אני מרגיש... הזמן הולך לאיבוד ואני נמצא במצב של שנאה סביבתית ועצמית אבל השלב הכי טוב הוא ההרס העצמי... ותאמינו לי עברתי אותו אינספור פעמים ואתם לא רוצים להגיע אליו!!!

איייאייי ההרס העצמי, 10000000000000000 פעם כי טוב, אח אין כמוהו, שנאת אדם שנאה עצמית שנאה כללית... אתה מגיע למצב שבו אתה מוצא את עצמך מסתכל על עצמך בראי וחושב וואלה אני מגעיל את עצמי... אבל אין כמוהו, לבסוף את מוצא את עצמך מוקף בבני אדם ששונאים אותך עוד יותר ואז בעצם זה עובר שלב, זה כבר לא שנאה עצמית אובססיה, וזה כיף כי כבר אף אחד לא חושב לאשפז אותך פשוט חושבים: וואלה אם הוא יחכה כמה חודשים הכל יסתדר... וזה כל כך נכון... אבל מה השנאה לא נעלמת, אומנם אתה שוב מדבר עם האנשים שאותם כביכול שנאת ואתה שוב חבר שלהם אבל בעצם השנאה לא נעלמת היא פשוט נכנסת פנימה ומתכסה בנשמה שלך ויוצאת מידי פעם אבל מה, הדבר הכי כייפי הוא שבעצם הנשמה שלך נרקבת מבפנים... אוי והתחושה היא הילעית... פשוט הנאה צרופה... מקווה שכולכם תסבלו מזה גם... אבל מה לבסוף הכל מסתדר ואתה נהיה מגעיל דביק וחולני כמו כולם, חוץ מזה שרק אותך היועצת רוצה להעיף מבית ספר כי היא מפחדת מטובת התלמידים... אז תחשבו על זה כי לי כבר נמאס לכתוב ולדבר על זה פעם האלף וואלה אני מרגיש פה כמו בפגישה עם פסיכולוג...!

ולכם אהוביי אי שם בגלקסיה מקווה שתבינו את המסר... ותתאבדו כבר...

אז עד כאן

שלכם תמיד (אם הניסיונות התאבדות לא יצליחו)

הענק...