הוא ממש הגזים הפעם. זה הקש ששבר את גב הגמל! אני הולכת לשם למעלה. אני אעלה לשם ואפרוץ לו למשרד, אנעל את המשרד ואז הוא יהיה שלי. רק שלי. סוף סוף, הנקמה שלי. אני אראה לו, למתחנגל הזה, מסכן האדון מרפי שצריך לסבול את כל ההשמצות. זה כ"כ ילדותי מצד אלוהים, להשתעשע במעשי קונדס ולהאשים תמיד את מרפי הזקן שכבר עיוור ופיסח, ובטח שלא יוכל להתגונן!
נכנסתי למשרד שלו. אף אחד לא העיז להתעסק איתי שם , השרפים כבר הרגישו על בשרם (מחסור בכמה איברים באזורים רגישים לא הופך את זה לפחות כואב , כך מסתבר) את חרון אפי.
"תנעלו" אמרתי להם והעברתי להם פלאסק* איכותי "ולא שמעתם שום צרחות מבפנים". המלאך הנהן ומהר להחביא את המשקה המסובך לפני שילשינו עליו.
הוא ישב על הכיסא שלו מלא גאווה כרגיל עם ההילה הרדיואקטיבית משהו הזאת שלו ופיצח גרעינים. זה היה השיגעון החדש שלו.
"אז , זה יהיה משעשע לתת לה ליומולדת כפפות לטקס ליומולדת 2037 , לבתולה הזקנה" ציטטתי "אולי היא תבין את הרמז ותחזור למקום מחייתה הטבעי , המטבח - ועוד להאשים גם בזה את מרפי! אני אראה לך מה זה בתולה זקנה!"
למזלי , בגן עדן לא מזדקנים ועדיין כוחי איתי ולא התפוגג עם השנים , כפי שגילו המלאכים החוצפנים האלו כאן. אם יש דבר אחד שטירונים מגלים מהר מאוד, זה את מי צריך לכבד. ואם הם לא לומדים זאת בעצמם, תמיד יש אחרים שילמדו אותם בדרך הכואבת.
בצעדים רועמים נכנסתי למשרדו של אלוהים, אותו נער חובב-פורנו שהשתעשע בכוחות אלוהיים על מנת להשיג קצת סקס. כמו כל נער, הוא לא חשב על התוצאות הרות-האסון, ולכן עד היום הנוצרים שורצים ברחבי העולם, מספרים לכולם שהטעות הזאת בשם ישו היא המשיח. בחיי, בני אדם יגידו הרבה שטויות כדי להרגיש שיש להם לגיטימציה להתקיים בעולם הזה.
לפחות סוף סוף נמאס לו מהחזות של הנער מחשבים המחוצ'קן. הפעם הוא בחר משהו הרבה יותר סימפטי. כאילו יצא הרגע מציור של בוטיצ'לי. היחיד שבאמת הצליח לצייר אותי כמו שצריך.
כשנכנס לחדר, היה טרוד בעניינים ברומו של עולם, ולא שם לב אליי ולמבטי רושף הגיצים. התיישב בשולחנו המבולגן כשלפתע הסיט מבטו, והבעת פניו הפכה מעניינית ובטוחה למפוחדת ומודאגת.
"אהה... זה... לא היה בכוונה! אני נשבע! המלאכים.. הם שובבים קטנים וצעירים, כאלה חמודים, לא? אמרתי להם שעליהם להיות ג'נטלמנים ולכבד גברת מכובדת כמוך, והם לא הקשיבו לי! הם חדשים!"
הנהנתי בספקנות. הוא שם לב לזה, ופתח פיו להגיד משהו, אבל כיוון שהכיר אותי, הרכין ראשו ומלמל, "אני מצטער". אמרתי לו בטון קר וחסר רגש, "זה לא מספיק. קום ובוא לכאן". הוא ציית בחוסר רצון. "כדאי לך עכשיו שיהיה מאוד קר כאן ושתהיה עירום". הוא ציית ואמר "אני מניח שזה מגיע לי".
"אני מציעה לך להביא שמן. הרבה שמן."
לידי הופיע גלון שמן סויה לטיגון. ועל פניו הופיע גיחוך משועשע
"ממשיך עם הבדיחות? אוקיי. אני בטוחה שלא תמצא את זה משעשע"
אני בטוחה שהוא לחלוטין לא ציפה לאצבע שמצאה את דרכה אל הרקטום שלו.
"אם אתה לא רוצה שמן , לא צריך" אמרתי אך לאחר כמה שניות הופיע שם שמן ונעלמו עוויתות הכאב מהפנים שלו בצורה מסתורית. אלוהים או לא אלוהים , חשבתי לעצמי.
לפתע שמתי לב שהשמלה שלי מאוד התקצרה עד שכמעט נעלמה לגמרי.
"מסרב ללמוד , אה?" נזפתי בו. לפחות הוא דאג להעלות את הטמפרטורה לפני זה. כעונש הוספתי עוד אצבע.
הוא הושיט יד וטיפס במעלה הירך שלי. לא יכלתי להתרחק כי זה ידרוש להוציא היד. הוספתי אצבע אבל הוא לא נרתע והגיע לאגן. המגע שלו היה אלוהי. כמצופה מאלוהים. החלטתי לנצל את זה קודם.
המגע לא מגע המרחף מעל העור שלי העביר רטט בכל גופי. לא העזתי לתת לו להרגיש כאילו סלחתי והשכתי להזיז את אצבעותי.
הרגשתי אצבעות דקיקות וחמימות זורמות לאיטן לתוכי. מלטפות... מרככות... מרעידות.
הוא התחיל לזוז יותר בזריזות. אור לבן מלטף ומחמם מילא אותי. רעד התחיל בקצות האצבעות ברגלי ואט אט הרטיט את כל גופי מעלים כל כאב . מרפא הכל.
אור מסמא. עונג עילאי מילא את כולי ולכמה רגעים ריחפתי בריק ללא כל דאגה ואז זה נגמר.
הוא הפסיק להזיז את אצבעותיו וגם אני את שלי.
נשארתי רק עם מחשבה אחת עליה הצלחתי לשמור.
נקמה
"עכשיו הולך להיות מעניין באמת", עיניו הביעו סימני שאלה, אך לא עניתי, ובכל כוחי דחפתי את אגרופי עד למרפק לתוך הרקטום שקפא בן-רגע.
"עמיר פרץ ראש ממשלה? עמיר פרץ?!? מה, אין אלוהים?! איך הוא נותן לחקיין הזה של סטאלין להיבחר??! במה הוא מתעסק שם?!!"
קדימה אוכל! הצביעו קדימה!
*
KTULU (8:55 PM) :
הבקבוקי מתכת עם האלכוהול האיכותי
אלה שיש להומלסים היותר מפותחים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
