לחופש נולדה

ניסיתם פעם להקיש את השם שלכם בגוגל? לפעמים התוצאות מעניינות, כדאי לנסות.

אתמול הקשתי את השם שלו בגוגל. ופתאום ראיתי איזה מאמר שכתבו על הארגון שלו, המאמר היה בכלל בגרמנית אבל תמונתו התנוססה שם.

זה היה כמו חץ בלב, כאב ענק. שמרתי את התמונה הזו ואני מסתכלת בה מידי פעם. מעין עינוי פרטי כזה. מדהים אותי לגלות שבכל פעם המראה שלו מסב לי כאב. אני מביטה בעיניים ונזכרת  במבט שלו כשהיה מדבר איתי, אני מביטה בידיים ונזכרת מה האצבעות שלו היו מסוגלות לעשות לי, אני מביטה בשפתיים ו... ובא לי לקום, לדפוק בדלת ביתו ולומר, הנני. הגעתי. הגיע הזמן... אבל אי אפשר.

זה בטח בכלל לא ברור מה שכתבתי כאן. אני ,נשואה עם שני ילדים, התאהבתי אז, לפני שנה וחצי באיש גרוש, אהבה ענקית, סוחפת, כואבת. אבל כשהגיע הזמן בו הייתי צריכה לבחור בין חיי כאן ועכשיו לבין ללכת איתו,בחרתי.

גופי נשאר כאן מתפקד וחי אבל ליבי נשבר לחתיכות קטנות.

בכל יום מאז אני מנסה לחבר אותן מחדש ללא הצלחה. הלב שלי כואב. הנשמה שלי דואבת. ושום דבר לא עוזר.שום דבר. גם לא הזמן.

__________________________________________________

"כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נתן לבני ישראל" (דברים פרק ל"ב)

כאבי הוא ככאבו של משה

על שראה את הארץ המובטחת

ארץ חלב ודבש

ולא יכל לעבור את הירדן.

מת כשחרון המדבר בפיו

עייף, מובס, צייתן לגורלו.

שנה וחצי אחרי, חזרתי לכאן.

האמת? לא האמנתי שאמצא את הבלוג הישן שלי מפעם. את תעוד הנאיביות שלי ההוא,לפני הכל.

היום, אני גדולה יותר בשנתיים, מפוכחת יותר בשנתיים, פחות נאיבית, אבל לא בטוח שיותר חכמה.

כל כך הרבה התרחש בזמן הזה, קשה לי להאמין. ועם זאת מלבד תהליכים פנימיים שעברתי, הרוב נשאר אותו הדבר.

לא יודעת אם תהיה נפש אחת שתקרא את הכתוב פה. כמו עץ שנופל ביער וקול נפילתו נשמע אבל אף אדם לא נמצא ביער. האם הוא אכן נפל? ואיך נדע שנפל אם לא שמענו? אז אני כאן, העדה היחידה לצליל שנפילת העץ שלי משמיע ביער הוירטואלי.

שמחה לקרוא את עצמי מפעם, רגע לפני שחיי התהפכו רגע לפני שנכנסתי למסע שאת תוצאותיו נפשי נושאת עד היום.

אוהבת אתכם,

אני.