מכתב לביתי בעוד 18 שנה, כשאת גדולה ומבוגרת, ויכולה להבין את כובד הסיפור
היום יום חמישי, את בת שנה ותשעה חודשים בערך, היה יום מאד נחמד, חזרתי מהעבודה ב14:00 אמא הכינה צהריים, אכלנו יחד. אני ואת הלכנו לקנות לי עטיפות לדיסקים והמשכנו לים, בים הית מדהימה ומתוקה ורצת למים ורצת בחול, עשית ארמון עם נ. ואחר כך רדפת אחרי יונה, ואז שפכת על כל הבגדים שלך דלי מלא מי ים (עדין קצת קר לשחות) וכשהפשטתי אותך כדי להחליף לך למשהו יבש ברחת ועשית שניצל מעצמך.
היה אחלה יום סך הכל (מי ידע שהוא יגמר כך !) אחר כך הלכנו לשוק, ושם ניסית לקפוץ מהעגלה כל הזמן, קנינו מלא דברים והיה נחמד, וכשהגענו הביתה אמא הכינה לך ארוחת ערב והכניסה אותך למקלחת.
אני קראתי הארץ במחשב ואז, שמעתי צעקה מהאמבטיה
בוא מהר אני צריכה עזרה
באתי
את היית מחוץ לפיילה שלך (קניתי לך אותה בקינג ג'ורג' כשהיית בת כמה חודשים ומאז שהתפנצ'רה האמבטיית ברווז שלך את מתקלחת בה)
ואמא רחצה אותך, בתוך הפיילה צפה לה חתיכת קקי ענקית, וסביבה ספחים קטנים, היו שם חמוציות, תפוח לא מעוכל, ועוד המון דברים טובים.
אמא אמרה שהיא לא יודעת מה לעשות ואני גם לא ידעתי, קצת בכיתי בפנים, ואמא בינתיים יצאה איתך מנוגבת וחמודה כמו מלאך שהרגע חירבן באמבטיה.
הקקי היה גדול מידי בשביל לשפוך אותו באמבטיה, ולקחתי את הפילה לשירותים כמעט נפלה לי בדרך פעמיים אבל הצלחתי להחזיק מעמד, שפכתי אותה לאסלה כשחלק מהמים בורחים ממין פתח מטופש שעשו בשני הצדדים בשביל להחזיק את השטות הזו בנוחות!
כשסיימתי לרוקן אותה קלטתי שרוב המים למעשה ברחו אל מחוץ לאסלה, והשטיח הספרים והרגלים שלי כולם טובלים במי צואה מלאים בסבון, אמא שלך צחקה נורא.
אני לא.
את רצת ערומה בבית באותו הזמן (את מצוננת, אבל אמא היתה צריכה לבוא ללעוג לי)
וזהו, את השעה הבא ביליתי בלאסוף קקי מעורבב במים מרחבי השירותים ולקלל את העולם.
תכלס קטנה, את חייבת לי בגדול! ולכן את לא יכולה _____________ בשום אופן! (למלא בעת הצורך)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
