וואו. יוני.
הצפירה העירה אותי באחת עשרה בבוקר. הלומת שינה נעמדתי לצד המיטה, כיבדתי את זכרם של ששת המיליונים וחזרתי לישון עד שתים עשרה וחצי. קפה וחצי ושתי עוגיות ללא סוכר לאחר מכן כבר הייתי בדרכי לחדר הכושר (ראיתי שם השבוע סרט לא רע למרות שהוא עם כריסטיאן בייל המחרוד, "אקוויליבריום"). אקיצ, פעם הייתי צועדת 40 דקות במהירות 6, היום אני כבר על חמישים במהירות 7, וכל עשר דקות רצה במשך דקה. בסך הכל 23 ימים ללא עישון, אני לא מצליחה יותר מזה. אחר הצהרים הלכתי לעודפים של נעמה בצלאל, אני צריכה שמלה לחתונות, אבל לא התעלפתי שם על שום דבר במיוחד, ובשביל להוציא 600 שקלים אני צריכה ממש לאבד את ההכרה. אחר כך קניתי שני ספרים ועבדתי בבית עד הערב. בקרוב ארכוש כרטיסים לפט שופ בויז.
שבוע נחמד בסך הכל. האלרגיה כמעט עברה, ראיתי כוכב נולד עם תום (אני עם לירן דנינו), אהבו את הטסט שכתבתי, יש לי חברים שדואגים לי גם כשאני נובחת עליהם כי אני לא מעשנת, ולמעשה אם היו לי חיי מין הכל היה קסום, אבל במקרה מופרך כזה לא הייתי צריכה ללכת לפסיכולוגית ואז מי היה אומר לי שיש לי שיער נהדר? הא? אני לא מחליפה מחמאות על שיער בכלום. אפרופו דברים שבטח יעלו אצל הפסיכולוגית - אבא שלי אמר לי שאם אני צריכה סוכן שאני אקח אותו. קריפי. הסברתי לו בנימוס שלמרות שהוא מובטל וזה לא נעים, הוא לא ג'ימי ספירס וגם לא אייל טייב ואני ממש לא מתכוונת להשתמש בשירותיו ואגב, הוא חייב לי מאה יורו ואני רוצה אותם עד הטיסה.
כל הדרך לעבודה חשבתי על דודו טופז (הקשר בינו ובין פיקוד העורף הוא כפי הנראה שעל שניהם אף אחד לא שם כבר שנים, אבל אנחנו יודעים שמתישהו תגיע תקיפה). מוזר איך כל החיים לא סבלתי אותו ופתאום אני חשה כלפיו מעין חמלה אימהית שכזאת ומצקצקת בראשי ואומרת דברים כמו "הוא בטח יתאבד בתא המעצר". מדהים כל העסק, כמו איזו עלילת משנה בחשופים. וברור שיש משהו קטן בלב של כל אחד שאומר שנו, מישהו היה צריך לדפוק מכות לאנשים שמאכילים אותנו חרא כל השנים האלו, אבל מגניב שזה מגיע דווקא מדודו, מייצר האשפה העיקרי. זה כאילו ההיפך מסגירת מעגל. פתיחת ספירלה, נגיד.
אין לי הוט ובגלל זה רק עכשיו אני רואה הבורר בערוץ 2 ואני חולה על זה. התאהבתי קצת בשלומי קוריאט למרות שהוא אבי גרייניק רק לא חננה. גם ממסודרים 2 אני נהנית (למרות שדן שפירא הוא הראשון שהייתי מזמינה עליו עבודה מדודו) ונראה לי שתהיה נבחרת ממש לא רעה בכוכב נולד. אני מחכה. אני רוצה לראות את הנבואה (מתה על סרטי זבל עם ניקולס קייג' אהובי, תירו בי), וגם את טייק מי טו הל (זה מוקרן כאן בכלל?). חבל לי שאני לא הולכת לסרטים יותר, זה הדבר הראשון שהקרבתי מאז שאין לי זמן, אני צריכה לחזור לזה, לפחות להצגות יומיות. איף.
עכשיו אני הולכת לקרוא סיפורים קצרים של סטיבן קינג עד הבוקר,
יש לי שני אפרסקים ואני לא אהסס להשתמש בהם.
שלכם,
מצוננת ומחוננת
ש.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
