החורף התחיל בסערה אלימה ונגמר בחום אלים ומפתיע. סגרנו את כל החלונות והדלקנו תנור והיה חשוך כבר ב-12 בצהריים וחשבנו, כתמיד, שמעכשיו יהיה ככה. החורף התחיל בנסיעה ונגמר בנסיעה. החורף היה ארוך ומתסכל ובלתי אפשרי. החורף התחיל בסערה אלימה ועבר דרך איכילוב. בחורף, כמו בקיץ, הלכנו על אלנבי הלוך ושוב הלוך ושוב הלוך ושוב ולא מצאנו מה חיפשנו ולא ידענו מה חיפשנו אבל היה לנו אחד את השני כמעט כל הזמן. החורף היינו מרקם אחד והרגשנו הכי לבד שאפשר. היה לנו קר. בחורף ניסינו להתנקות ולהתרפא משרידי הקיץ המטלטל שהיה, וסירבנו להפסיק להיאחז, ורק נפלנו עמוק יותר, ובכל זאת טיפסנו החוצה. ופנימה והחוצה ופנימה והחוצה. בחורף הייתה המון תקווה שהפילה אותנו פעם אחר פעם. המון אהבה שהרימה, המון שנאה שלא הניחה. דכאון אפור, דכאון שחור, דכאון אפור-בהיר. החורף פגשנו רוחות עבר, כתמיד, ורצינו כבר את העתיד. חיכינו כל כך הרבה וכעסנו כל כך כשלא הצלחנו להפסיק להיות מי שהיינו. שתינו יותר מדי, צחקנו מלא ולא רקדנו מספיק. החורף היינו נמרים, היינו עצובים נחרצים וחסרי טאקט. החורף עשינו פומו ועשינו דרמה, והכי מדהים זה שהחזקנו מעמד (וזה באמת שלא כדרך הטבע). החורף לא יצאנו אפילו לדייט אחד שהיינו גאים בו. קיבלנו כאפות שכאבו כמו גיהנום ולא זכרנו אותן שבוע אחרי. ליטופים לא זכרנו שעה אחרי. החורף עשיתי שטויות נוראיות וכנראה גם דבר חכם או שניים.

הקיץ הקודם התחיל את הירידה שלו מהבמה באור שנכבה והקיץ הזה התחיל באור שנדלק. הקיץ יהיה מתסכל ומפחיד וחם. הקיץ יהיה מנגו וזיעה וסקס, שאלוהים יעזור לי. הקיץ יהיה טוב, כי החלטתי, ורע, כי אלה החיים. We are our only saviours, we're gonna build something this summer.