כי אפשר גם בלוג אחר

בצפונה של אמריקה בארץ של כפור ויופי שנגזרו מפיוט שהושר לפני שנחשב אפילו העולם, שוכן ההר הגבוה ביבשת שנקרא בפי המקומיים בפשטות "הגדול" תאור שממצא אותו בהחלט. על כל ששת הקילומטרים ומאה ארבעים המטרים שלו. ביום שבו הוא ניברא ניברא גם נשר. הנשר הזה שקדם לכל הנשרים ולכל החיים כולם ניקרא נשר יום הדין והידיעה והוא סובב את העולם כל יום ומתיישב על כסא הכבוד ומספר על מה מה שאירעה מתחת על הקרקע. ופעם באלף שנה, הוא מתישב על ראש ההר ומחדד את מקורו. וזרזיר של אפר צונח למטה. לכשישחק ההר אומרים, יבוא הקץ על העולם.

ההר עומד אבל יודעי דבר טוענים, שהאפר של ההר לא נפל ממנו אלה צנח מטה וכי בתוככי ההר כמעט כבר לא נישאר דבר ומה שיש מעליו זה בעצם קליפה מכוסה באותם גרגירים שצנחו במשך מיליארדי שנים, וכי בפעם הבאה שהנשר ינחת על ההר ויחדד את מקורו, ההר קרוס יקרוס. יודעי הדבר גם מוסיפים שהנשר ינחת בקרוב.

יחד עם בריאת ההר והנשר ניברא גם הבלוג והוא שמור מששת ימי הבריאה לתעד את קורותיו של העולם כשהוא עובר את הסלסול האחרון והמוזר ביותר של ההיסטוריה כדי לבוא לידי סיכום מוחלט וסופי.

נכתב כבר איםה שנכתב שהגורל הוא שבוחר את האדם, וכך יצא שלאחר שחייתי בגלגולי הקודמים בעיקר כמה שאתם תיקראו לו אחר כך אבוריג'נים באוסטרליה התגלגלתי עד לפה כדי לשאת במשימה של לנסות לסכם את היקום בפוסט בודד אחד כשיגיע הזמן את קיצו.

הבלוג הזה הוא היתאמנות לרגע ההוא.