כשיש לך התקף אסטמה אין לך נשימה. כשאין לך נשימה קשה לדבר.
המשפט שלך חסום על ידי כמות האויר שאתה מסוגל להוציא מהריאות.
זה לא הרבה, משהו בין שלוש לשש מילים.
זה נותן כבוד למילה. אתה עובר בין ערמות המילים שעולות לך בראש.
בוחר את הכי חשובות. וגם הן עולות לך.
לא כמו אנשים בריאים שמוציאים את כל המילים
שהצטברו להם בראש כמו שמוציאים אשפה.
כשמישהו בזמן התקף אומר "אני אוהב אותך" או
"אני נורא אוהב אותך" יש הבדל.
הבדל של מילה. מילה זה המון, כי מילה יכולה להיות
"לשבת", "ונטולין" או אפילו "אמבולנס".

(אתגר קרת, צנורות)

דמו לכם את המוות: דמו לכם לא-כלום,

ואז דמו עוד פחות. דמו חושך מוחלט,

ואז דמו חשוך עוד יותר. דמו את מה

שאינכם יכולים לדמות, דמו את כל מה שהכרתם,
את הנשים, הגשם, הלחמניות, השמש
והוסיפו להם את התואר "לא".
לא-גשם, לא-שמש, לא-נשים, לא-לחמניות.
דמו את כל זה ומחקו גם את הדמיון,
כי נגמרים הצורות, הצלילים, התחושות,
ואל תפחדו, נמחק גם הפחד.
נגמרות גם המילים, גם מילות השלילה.
נמחקת המילה "לא", נמחקת המילה "אין",
גם האינות איננה, והלא-כלום מוכפל.
לא תוכלו לשוות בנפשכם עד שתגיעו,
וכשתגיעו - לא תוכלו עוד לשוות.

(חנוך לוין, ההולכים בחושך)