אני נגד. ככה. הבלוג של זיו בנענע10

קולהוליק זה ממכור לקולה. 1972 זו השנה שבה הגחתי לאוויר העולם. יח' באדר תשל"ב. נשוי פלוס שלושה והכל מעצבן אותי. הכל. כל פיפס קטן אני אמצא להיות נגד. ככה. אין סיבה. כי אני כזה, נודניק, מעצבן. למה להיות בקופסה כמו כולם? ככה נראה לי, שכולם.

טוב, הייתי כזה. היום אני רגוע, בטבעיות. סיגלתי תכונות של עצלן כרוני. החיים בשאנטי מתאימים לי בינגו. הבנתי ממרומי שנות השלושים ותשע שלי רגע לפני הארבעים כי אין לי ממה להתרגש יותר, למעט מהמשפחה. החיים יזרמו בקצב שאני קובע ולא להיפך. אז אני כבר לא עצבני. לא שאני לא נגד, נגד זה מאסט, אבל עדיין מעצבן כהוגן, כמה שבא לי ופורק את העיצבונים שלי כאן בבלוג הזה לעיני כולם (אתם קוראים ולא מגיבים. לא יפה, סיבה בעליל). זו אחת משלוש ההנאות התחביביות שיש לי. הבלוג, כי הבנתי שאני אוהב לכתוב בערך כמו שאני מדבר, וקשה לסתום לי את הג'ורה. אוהב לבשל כי אז אני שותק, זו תרפיה אמיתית, וגם אוהב לצלם, בעיקר כי אני מקנא בצלמים.
 

למעשה, אם נוציא מכנה משותך מאורך חיי התחביבים שלי, כולל נסיעות עבודה באסיה פסיפיק אחת לשבועיים לערך, אז לגמרי פיספסתי את הייעוד שלי בחיים. אם הייתי יכול לשנות את הגלגל, ישנם שני דברים שהייתי משנה. הראשון, הייתי בורח מכאן מייד לאחר הצבא, ערב השחרור שלי. לא מחכה שנייה מיותרת, ולא מביט לאחור. הדבר השני הוא בחירת המקצוע. הייתי לגמרי הולך על מקצוע שאנטי, נניח מגדל עגבניות חממה או משהו ארטיסטי. נראה לי שאנטי. עזבו בצג את העובדה שאי לא ממש יוד לצייר ואין לי גרם אחד של כישרון ארטיסטי, אבל החיים בשאנטי, נראה לי חשוב יותר. אני בטוח שחשוב יותר. מצד אחר לגמרי, הייתי הולך על שאנטי בטוח הרבה יותר. הייתי נכנס לפוליטיקה בגיל עשרים וצוונציק. מיד פוליטיקה. פעם ברבעוש שנים, צריך להתעורר קצת, לעשות רעש מהומה, כותרות, ויאללה לבחירות. פעמיים בחירות בכנסת והייתי יוצא לשאנטי אצל תשובה עם משכורת עילאית, ובלי הרבה מאמץ ניכר. שאנטי.

טוב, אני לא כזה. שאנטי לא בא לי בטוב בכלל. אני משתעמם מלא לעשות כלום. תמיד יש לי תעסוקה, מכל סוג שהוא. ואם אין לי?! אז אין, למה מה קרה???????
 

אני רעב. ברכבת, בדרך הביתה ואני רעב. מעצבן אותי שאין כאן עגלות אוכל ושתייה כמו שיש ברכבות באירופה. איפה השירות??????!!!!
 

חורף עכשיו. סערה, ובשבת המון גשם. נראה לי מרק. ממש מרק. צריך לגנוב את הפוך הטוב מהצד של האחת שלי. לא בדקתי וישרים באותו. שהליסינג יבדוק. לאן טסים בקריסטמס?

תכתבו, תגיבו, תתעצבנו, תעירו, תאירו, תייעצו, תמליצו, תעיפו, תחסמו, תשתפו, תבואו לפייסבוק שלי, תחכימו אותי, אבל במטותא מכם (איך יצא לי במטותא!) מתקראו את חוקי הגו'נגל של הבלוג שלי. תזכרו שהוא שלי, פרטי ולא אוהב לכלוך כללי. אני בעד עולם ירוק. ואם לא בא לכם, סתם תבקרו. גם בסדר.