It's interesting, isn't it? The way that when someone expresses something, someone else always shows up to interpret it.

הבלוג הראשון עם קוביות (שוקולד) בבטן

"פנימי גובלן" הוא מונח שלקוח ממערכון של הגשש החיוור המדבר על סוג של תפירה עילית.ככה הייתי רוצה שיחשבו על הכתיבה שלי,סוג של כתיבה עילית .

מקום שבו אני יכולה לתת לילדה הקטנה שבתוכי לצאת

"וכל אימת אשר גאון אמיתי יגיח אל אוויר העולם, ידוע תדע אותו, שכן החולירעות כולם יבואו בברית כנגדו."

יש בזה יופי

נובלה בהמשכים שיצאה מהמגירה

אמא, רעיה, ואישה עובדת, נמצאת איפשהו באמצע החיים , ומנסה לשחזר את העונג ההוא של כתיבת יומן.

אני כל בוקר מלקטת פרטים קטנים , שמחות קטנות של יום חולין ...

ללא תיאור

קטע משירו הנפלא של נתן יונתן .: "אהבנו להביט אל זך המים הכבדים והצלולים אך לפעמים כשבאה לנו רוח עצב והיא נושאת מן המצולה את האצות אז הגלים מציירים של פני החוף פרחים של קצף"..... במקום היומן של פעם...ככה כשיש מוזה כותבת קצת.

שולה (שם בדוי). גרה בתל אביב וכותבת בשביל עצמי. זו הדרך שלי להתמודד.

בלוגר וסטודנט, העסוק (קצת יתר על המידה) בלהרהר על החיים. מוזמנים לקרוא את נבכי נפשי...

The world is so full of a number of things I am sure we should all be as happy as kings.

מפרקת את עצמי ומנסה להרכיב מחדש

ללא תיאור

הסיפור שלי ושל נהרי. שני גברים ויחסים.

כל הזמן בתנועה

סיפורים על גברים שאוהבים גברים

ללא תיאור

מה את אומרת עכשיו

פינה שקטה.

הבלוג הרשמי של הנהלת ישרא-בלוג

ללא תיאור

אני והוא בעיר הרוחות.

מדף הסיפורים שלי: ראו למטה

ביום חולין כזה דרכינו מצטלבות (רחל שפירא)

החיים המתוקים שלי

לכל אדם יש את הגאונות הטבעית שלו. אני משתדל לחפש ולשחרר אותה. לעזור לממש את הפוטנציאל -אתר: oron.ws [תמונות מחדר האימונים]

מרק דלעת, המרק הכי טעים שמתקבל על הדעת.

ללא תיאור

"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית)

אמא, קרייריסטית, אשה, רעיה, חברה, מודעת לעצמה, מחפשת את עצמה, משקיענית, זרקנית ועוד כמה דברים. הסדר של התיאורים אקראי. או שלא.

עכשיו זה הזמן שלי. בשבילי. גם שלכן, בשבילכן, ואפילו בשבילכם. כל אחד מאיתנו צריך לעצור, ולהחליט מה לעשות עכשיו, בשביל עצמו, ומיד לאחר מכן, גם בשביל הסובבים אותו. באמצע החיים, צריך להבין מה באמת חשוב, מה אפשר לקדם, ממה להנות, ועל מה לוותר.

מחשבות שהפכו למילים

לפעמים אני רק מביטה מהחלון, לפעמים אני מושיטה יד למישהו על הרציף, לפעמים אני יורדת בתחנה. אבל תמיד אני חוששת שכבר מאוחר מדי, ושהחמצתי את הרכבת.

TodoCambio

יהונתן (יוני), גר באזור השפלה, נשוי + 1. בעשר השנים האחרונות התחלתי להרשות לעצמי להתעסק בנפש ולתת לה לדבר. למדתי הרבה על עצמי והחלטתי לכתוב את הבלוג הזה בתקווה ללמוד עוד מאחרים ומעצמי.

ככה פתאום אחרי 33 שנים ושלושה ילדים החלטתי להתפטר. פיק ברכיים מטורף שלא עובר, סיוטים בלילות על ילדים רעבים ושום תכניות קונקרטיות...בערך שלוש שנים אחר כך אני בפתחה של הרפתקאה נוספת, שוב שלושה ילדים, שוב פיק ברכיים ושום תכניות... הפעם רק עם נוף אירופאי.

הבלוג שחזר מין המתים.

אני בחורה לבושת מסכות, אני סוגדת לירח ומעריצה את השמש...חייה בענני הדימיון והשיעמום וטובעת בים של חלומות..©.

Live as if you were to die tomorrow. Learn as if you were to live forever.

סיפורו של האיש שמעולם לא היה בכלא ומעולם לא השתחרר ממנו

אני רוצה לחיות לנצח, אך מוכן למות מחר כי אני יודע שזכיתי בכל מה שבן תמותה מסוגל לבקש לעצמו וגם בכל מה שעליו לא העז לחלום

הגיגים על החיים שלי כפי שהם מתרחשים, בכל מיני כובעים: אמהות, רעיות, רעיוניות, עבודה, סתם ישיבה על הספה. בכלל, מקום לשפוך בו מה שאי אפשר לומר סתם לאנשים ברחוב. ככה לתפוס ולומר להם בפנים כל מה שחושבים על יוקר המחיה ועל יוקר החיים.

ישראלית (לשעבר? כמה שנים זה לשעבר? אפשר בכלל להפסיק להיות ישראלים?) במפרץ סן פרנסיסקו.

קורותי

בת 28, נשואה + כלב. החיים לא היו רעים איתי. יש לי בעל אוהב, משפחה קטנה וחמה מספר חברים קרובים ועוד כמה נקודות חיוביות.. אבל, לא מצליחה להיות מאושרת. מודעת (יתר על המידה) לפגמים שלי ולא מצליחה להשתחרר. עובדת כל יום על עצמי כדי לתקן.. לפעמים מצליחה קצת

הדרך תמיד לפנינו גם אם לא תמיד היא גלויה. יפה, מעניינת, מפותלת, לא צפויה, מפחידה, מסקרנת, נוחה או קשוחה, מפנקת או מכאיבה - לא משנה מה - אבל תמיד היא שלך!