http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30815heCopyright 2026 Ronla. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30815http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30815&blogcode=7626302<div align="right" dir="rtl">הדבר האחרון שעשית:שתיתי שוקו...על הבוקר..המילה האחרונה ששמעת:ד&quot;שהשיר האחרון ששמעת:ג'קו- שר שרהרגש האחרון שהרגשת:מעורב מידי.הריח האחרון שהרחת:שניצלהנוף האחרון שראית:ראש הנקרההפרצוף האחרון שלך:של בוקרהקול האחרון ששמעת:של סבתאהאדם האחרון שדיברת איתו:גאיההאדם האחרון שהתקשרת אליו:אמאהאדם האחרון שהתקשר אליך:גאיההאתר האחרון שביקרת בו:וואלה</div>Tue, 09 Oct 2007 09:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ronla)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30815&blogcode=7626302http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30815&blog=7626302http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30815&blogcode=7626301<div align="right" dir="rtl">כבר 4 ימים אני לא מצליחה לישון.. בלילה לא נרדמת..בבוקר סתם שוכבת במיטה עד שנמאס לי ומתעוררת עצבנית עם כאב גרון ושיער מלא קשרים. עד שזה יעבור ייקח זמן.. זמן.. המילה המעצבנת הזו אבל הכ"כ נכונה.. רק זמן יסדר את הכל.. . . . . . נהייתי בנאדם רע? האם לכולם מותר למעוד לפעמים? איך מכפרים על המעידה? בלי להרוס את כל מה שנבנה עד היום...? בלי להתכוון, באמת שלא התכוונתי מאמי.. אז נכון שאי אפשר לתת תרוץ שאני מבולבלת... ונכון שאי אפשר להגיד שזה משיכה.. אוף.. אין לי סיבה לתת למה עשיתי את זה..??!? ואם משהו שמישהו לא יודע, לא ייפגע בו לעולם..? או שצריך לספר, וזה ייפגע, ויהרוס הכל.. ואם בכלל יש ספק- אז אולי זה אומר משהו. נמאס. . . . . . . . . . שיגיע רביעי בלילה. אני מתגעגעת כבר מעכשיו. רואה אותך ומתמלאה דמעות בעיניים.. בוכה בלי שיראו אוהבת אותך. \תשמור על עצמך יקר שלי. תהנה כי חיים רק פעם אחת. רק בבקשה- תחזור בחיים. רונלה. </div>Tue, 09 Oct 2007 09:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ronla)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30815&blogcode=7626301http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30815&blog=7626301http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30815&blogcode=7496373<div align="right" dir="rtl">האמת שאני חושבת שאתחיל בזה ש-וואו..כמה זמן לא ביקרתי כאן, מעבר לזה, כמה זמן לא כתבתי כאן. אני לא מאמינה שהוא נשמר בכלל, הבלוג הזה.. אז אני יושבת לי עכשיו בבית, שומעת את הרעש של הילדים שנוסעים באופניים בחוץ, בלי הרעש של המכוניות, האוטובוסים, הצופרים.. זה מרגיש נהדר. אפשר שיהיה ככה כל השנה?!.. האמת ששקלתי השנה אם לצום או לא.. אבל התניתי את זה בכך שאם אני צמה, אז זה יהיה צום אמיתי, בלי אינטרנט וסרטים בדי.וי.די.. לאחר שחשבתי פעם נוספת, הגעתי למסקנה שמה זה יתרום אם אני אצום? ועזבו את המסורת, האמונה וכל הבלה בלה בלה... בתכלס.. מה זה ייתן לעולם אם אני, ליבי, אצום?! [אני חושבת שזו פעם ראשונה שאני כותבת את השם שלי כאן] האם זה יתן שלום עם הערבים? אוכל לעניים? אנשים מאושרים? לא.. זה ייתן לי רק כאב ראש,סבל לא לשתות מים כ"כ הרבה שעות.. וזהו. אז החלטתי לוותר.. והסתפקתי בלקרוא תפילת "שמע" לפני השינה. אני חושבת שבזמן האחרון, אני נכנסת לתקופה טובה בחיים שלי. אני משתנה מהמון בחינות, לטובה לדעתי.. אני מרגישה שאני מתבגרת והאמת שזה קצת מלחיץ... אמנם זה נכון, אי אפשר להישאר ילדה לנצח.. אבל..</div>Sat, 22 Sep 2007 14:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ronla)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30815&blogcode=7496373http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30815&blog=7496373http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30815&blogcode=1692087<div align="right" dir="rtl">היא הציעה לי לבוא איתן להופעה. בהתחלה בכלל לא רציתי. היא שכנעה אותי,אמרה שיהיה כיף. ''זה איזה מופע של הקוקה-קולה'' היא אמרה ''אמרו שזה מסיבה,משהו מהמם!את חייבת לבוא איתנו.כרטיסים חינם בשניה האחרונה.אני לא הייתי מפספסת!'' שוכנעתי ונסעתי עם הבנות להופעה. הייתי קצת פאסימית באותו היום.לא היה לי כוח לכלום. הגענו באיחור למופע.עוד יותר העתצבנתי. יצאתי מהבית בקור בשביל השטות הזו-ועכשיו אני אפילו לא נכנסת לשם. טעיתי. הקופאית לא שמה לב בכלל לשעה והביאה לנו כרטיסים למופע הכי קרוב. נכנסנו 10 דקות לפני שהכל התחיל.התיישבו ליידינו איזה שני בנים,זרקו עליי מבטים. לא היתה לי סבלנות בכלל להרים מבט כלפיהם,לראות את השטח שווה לזריעה. התחיל המופע.אני מודה,היה יפה! רקדנו והשתוללנו,היו כמה טראנסים טובים. לקראת הסוף חברה שלי לחשה לי באוזן ''זה שבצד לא מוריד ממך את העיניים'' הסתכלתי לראות על מי מדובר,ראיתי שזה אותו אחד שזרק עליי מבט בהתחלה,עוד כשישבנו. הבחור חייך אליי ואני מתוך הנחמדות חייכתי חזרה והמשכתי לרקוד. לא ייחסתי לו חשיבות. נגמר המופע.יצאנו החוצה.היה קר. התחלנו ללכת לכיוון היציאה מהמת</div>Wed, 27 Apr 2005 17:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ronla)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30815&blogcode=1692087http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30815&blog=1692087http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30815&blogcode=439993<div align="right" dir="rtl">ירד מבול חזק בחוץ.אני לא טיפוס חורף. הרעש של הרעמים מפחיד אותי. לא בשבילי.עמדתי שם,כולי רטובה מהטיפות שזחלו לתוך בגדיי הארוכים. חיבקתי את התיק השחור שלי בשתי ידיי,שלא יירטב גם הוא.הרחובות היו חשוכים וריקים, אני לא מכירה שום מטורף שיסתובב בשעה כזאת ברחוב.עמדתי וחיכיתי. לא יודעת למה. חיכיתי שמשהו יקרה. לא רציתי לעלות הביתה ספוגה מים ולעשות אמבטיה חמה.היה לי נעים בגשם. חוץ מהרעמים,שנורא הפחידו.ואז ראיתי דמות מתקרבת. לא זיהיתי אם זה בן או בת כי הפנים שלו היו מכוסות בכובע גדול. והיה לו בד על הפה והאף. רק העיניים היו בחוץ. הוא לבש חולצה שחורה,קצרה, רחבה. מכנסיו היו צבוהות,זוהרות,ספוגות במים. הוא התקרב אליי..בום! היה רעם, פחדתי.ניסיתי להתקרב קצת לראות אם זה בן או בת, אך לשווא, לא הצלחתי לזהות מה מסתתר מתחת לבד הזה, שכיסה את פניו.הוא נעמד לידי ואז הוריד את הכובע מהראש. ראיתי שיער, ארוך, חום. הבנתי שזו כנראה אישה, ולא גבר כמו שחשבתי. כך יכולתי לראות בבירור יותר את עיניה,כחולות, צלולות. עיני ים אני קוראת להן.קירבתי אליה את ידי, היא נרתעה קצת, אך נתנה לי להוריד את הבד השחור שכיסה את פניה. תחילה נ</div>Wed, 17 Mar 2004 22:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ronla)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30815&blogcode=439993http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30815&blog=439993http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30815&blogcode=416946<div align="right" dir="rtl">דחפתי את השמיכה שכיסתה את גופי הערום לריצפה וכשהוא עומד בכניסה לחדר נחשפה בפניו גופתי המדהימה , שוכבת לה על המיטה ערומה כביום היוולדההיא חייכה אליי, ואני חייכתי אליה.גם הוא חייך, היה לו גיחוך טיפה מובך, כי נעמד לו.שניהם התקרבו אליי למיטה...חוששים אך רוציםהיא התקרבה אליי ונשקה לי על לחיי..הוא התחיל לנשק לי את הבטן, והיא, עסקה בפתיחת הקונדוםהיא התקרבה אליי ונשקה לי על לחיי..הוא התחיל לנשק לי את הבטן, והיא, עסקה בפתיחת הקונדוםהיא התקרבה אליו לאט לאט, הלבישה את הקונדום על איברו הענקייייייייייייוהלכה ונשכבה לצידי, מחבקת ומנשקת אותי.הוא התקרב והתחיל לחדור, פנימה פנימה,יותר ויותר חזק, עד שלא יכולתי יותר וצרחתי וצרחתי.ואז גמרתי, התחושה היתה נפלאה.שנינו שהיינו שפוכים אחרי הנאה כזו גדולה נשארנו באותה התנוחה, כשהוא שוכב עליי ואיברו עדין בתוך גופי, ראשו מונח על החזה שלי וידו השניה מלטפת את החזה השני שלי.היא התחילה לנשק אותו בגבו, ולאט לאט הזיזה אותו ממני, השכיבה אותו על השמיכה ונשכבה עליי.לאט לאט היא ירדה למטה למטההתחילה מנשיקות בצוואר, לליקוקי חזה, והגיעה למטה, למקום הקסום הזה שליהיא התחילה ללקק,</div>Fri, 05 Mar 2004 23:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ronla)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30815&blogcode=416946http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30815&blog=416946