http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=531873"היא אמרה לי תראה,החיים די קלים,נשכור לנו חדר בדרום תל אביב,ונחייה כמו גדולים..ונחייה מדקה לדקה"heCopyright 2026 אחת שלא יודעת איך לשאול. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=531873http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/73/18/53/531873/misc/14811268.gifhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=531873&blogcode=9707914<div align="right" dir="rtl">טוב..ככה..שונאת?אוהבת?כועסת? כן,הכל. אבל עם הזמן כל רגש נחלש,גם אהבה באותה מידה של השנאה. בסופו של דבר כל אדם משתנה לאן שהוא רק ירצה, ואני לא פה כדי להגיד אם זה טוב או רע, זאת דעה שלי,ואני אשמור אותה לעצמי. וואלה..כבר לא אכפת לי ממשהו או ממישהו, וכן אני לומד על טעויות שלי,אני לא נופלת לאותו פח פעמים. לא באלי להיפגע,עם כל הכבוד לעיניין,אין הרבה אנשים שסמכתי עליהם בעבר, ולא היו הרבה אנשים שהיה אכפת לי מהם באמת ומכל הלב, חבל שהמעגל מצטמצם בכל יום..כי גם ככה הוא היה מצומצם לי לא חבל,כבר לא..שנה היה לי אכפת,עם כל רגע שעובר כבר פחות, ואני שמחה, באמת שכן, הוכחתי בעיקר לעצמי שאני יכולה להיסתדר גם לבד, זה נישמע כמו בלוג של איזה מתאבדת..אז ממש לא.. יש לי חברים שאני אוהבת אותם, אבל אני לא ארשה יותר לאף אחד להיכנס לי ללב יותר עמוק מסתם חברים, כך שהכל דבש=] מה..לא? .</div>Thu, 07 Aug 2008 14:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחת שלא יודעת איך לשאול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=531873&blogcode=9707914http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=531873&blog=9707914http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=531873&blogcode=9438053<div align="right" dir="rtl">אין לי הרבה מילים שיכולות לתאר את מה שאני מרגישה עכשיו,זה כאילו שהצטבר לי בלב כל כך הרבה דברים שלא היה לי כוח או זמן לחשוב עליהם,פתאום הכל עולה מחדש בכזה דילי,ולמשהו אני מרגישה כל כך נבגדת,ובצדק,אבל לא אחרי כל כך הרבה זמן..כבר אין לי חשק לעשות את השיחות של "מה את לא אוהבת בי,ומה אני לא אוהבת בך"אני לא יכולה לדבר יותר על רגשות שלי,וזה מפחיד אותי,אף פעם לא הייתי אדם כזה,סגור,אני כל כך כואסת,ואני משאירה את כל המחשבות אצלי,סגורות,מנסה אפלו לא להראות,אבל זה כמו פצצה,זה רק עיניין של זמן,ולא יותר. תמיד הייתי בעד זה שנישב ונדבר אם נוצרו בעיות,אבל אני לא יכולה לפתוח את הפה ופשוט לדבר,אולי כי אני יודעת שלא באמת מישהו מקשיב בצד השני,וכמה שאנימשדרתשלא אכפת לי מכלום,ושלא מעניין אותי,זה רק להפך. ואני באמת פוחדת שבשלב מסויים יפסיק להיות אכפת לי ממישהו,או ממשהו וההפסד יהיה לא רק שלי. אז מלבד עידכון נפשי ומחשבות,צריך עידכון מצב..לא? הכל קורה מהר מדי,הכל נגמר,ואני אפילו לא עצובה,כי אני בטוחה שעוד כמה ימים הכל יחזור למצב שלו,לשגרה היומית,חברים,מורים..אז לא עצוב לי..עוד לא.עד שאני לא אבין..ש</div>Tue, 24 Jun 2008 19:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחת שלא יודעת איך לשאול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=531873&blogcode=9438053http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=531873&blog=9438053http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=531873&blogcode=9032510<div align="right" dir="rtl">אז..מוצאת את עצמי אומרת משפטים של "אני לא מאמינה שזה קרה לנו",זה היה כל כך טוב,שקשה להאמין" אז באמת..יום שישי האחרון היה אחד השווים,פשוט מושלם מכל בחינה הגיונית..חברה שלי(שלמען ה"דיסקרטיות"נקבע שקוראים לה..אמ..שוב..טלי?) שכנעה בדרך פלא את ההורים שלה שזה בסה"כ איזה ערב סרט..ולכן"כדאי" מאוד שהיאתישן אצלי,ערב הסרט נהפך למשהו קצת..קצת שונה(אמ..החלטנו שיהיה נחמד אם נשתה ככה בקטנה..שתינו כמה שוטים..טוב נו..לא כמה..מספיק)ואז החלטנו להצתרף לחבורה שלנו עם נרגילה ביד..היה באמת שולט..הגיעו המון אנשים חמודים שלא ראיתי נצח..והיה כל כך כיף לראות אותם שוב..צחקתי כל כך הרבה שכאבה לי הבטן (וכן אני בטוחה שזה לא היה מהאלכוהול;) אהבתי את העובדה שאף אחד לא היה שיכור וכולם היו פשוט מצחיקים וחמודים..בשלב מסויים מישהו יצא עם יציאה גיאונית שנשחק אמת וחובה..אממאממ..טוב..היינו קצת בנות..והרבה בנים..בזמן שהבנות הריצו את הבנים ערומים..הבנים גרמו לנו להתנשק ביניינו..אני לא מצליחה להיזכר במישהי שלא נישקתי..עלו חובות שגרמו לנו לצחוק בלי סוף..לאט לאט אנשים התחילו להתפזר..ומערב עמוס בבדיחות אין סופיות זה ניהיה ערב ש</div>Sat, 19 Apr 2008 23:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחת שלא יודעת איך לשאול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=531873&blogcode=9032510http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=531873&blog=9032510http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=531873&blogcode=8993959<div align="right" dir="rtl">הרצון לברוח,לשבור את השיגרה..זה מה שמעסיק בימים האחרונים..בטוחה שאם אני אראה את אותם האנשים רק עוד פעם אחת אני אקיא..פשוט אי אפשר..כולם כאלו מוזרים..לא מובנים..נימאס מהכול,מכולם..איןהרבה אנשים שלמענם כדי להישאר..פשוט למצוא מקום טוב..רגוע,חסר כל הדרמה הזאת,שסובבת אותנו בזמן האחרון..יחד עם זאת שיהיה שמח,כיף.. כנירא שגם אני לא סגורה על האישיות של עצמי..גם אני לא הבנתי אם אני אוהבת יותר שקט,רוגע או עדיף לי מהמולה,שתמיד קורא משהו,שאף פעם לא משעמם.. כנירא עוד לא מצאתי את האנשים שאני יגיד ואללה..אני אוהבת אותם..לא ישעמם לי איתם אף פעם,הם יודעים מה טוב לי,הם יודעים איך לעלות לי את החיוך לפנים..תמיד..שלא יצתרכו הרבה הסברים,הרבה מילים מיותרות וחסרות משמעות,שנבין אחד את השני מחצי המילה. באמת יש אנשים כאלו?למצוא את האנשים שידעו מה טוב לי,שיספקו לי את זה תמיד..אם אני מנסה לחשוב על סוג חברה שיהיה לי באמת טוב,מצטיירת תמונה מאנשים שמבוגרים ממני,שידאגו אחד לשני,שיהיה הכפת להם,ולא רק מעצמם,שתיהיה איזשהי הדדיות,שכל השטויות,כל המריבות החסרות טעם..יפסקו...פאק..אנשים..איפה אתם מסתובבים?!?</div>Mon, 14 Apr 2008 14:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחת שלא יודעת איך לשאול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=531873&blogcode=8993959http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=531873&blog=8993959http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=531873&blogcode=8840881<div align="right" dir="rtl">יש רגעים בחיים שאומרים לעצמינו שלא יכולנו להיות מושלמים ממש שהיינו, להיתנהג בצורה יותר בוגרת, לענות את המילה שהכי מתאימה, אם זה נובע מהשלוות שהרגשנו ברגע הכי חשוב, או שלפחות את התחושה הזאת שידרנו, ביטחון, אם זאת המילה הנכונה ביותר שאמרנו באותו רגע. מרוצים, שלמים עם עצמינו.. אבל יש רגעים שהיינו מעדיפים שלא היו קוראים דברים בסדר שקראו, שלמרות שרצינו להגיד כל כך הרבה העדפנו לשתוק, או שפשוט לא הצלחנו להגיב, למצוא את המילים הנכונות, הרצון להחזיר את הגלגל אחורה.. החרטה.. תחושות שאני לא יכולה להיתמודד איתה, להגיד משהו אחר, יותר נכון, יותר אמיתי, פחות כואב ויותר מרגיע. למה ברגע הכי חשוב,המוח שלי פשוט מתרוקן מכל מחשבה ואני לא יכול להגיב כמו שהייתי רוצה ומצפה מעצמי, כמה שאני ירצה להחזיר את הגלגל,אני לא יכולה..וזה מטריף אותי,דברים שכבר מאוחר לתקן.. וכל מה שנישאר לחיות זה עם רגשות האשם, עם הרצון העז לשנות, ופשוט ללמוד על הטעיות..זה הכל..</div>Wed, 19 Mar 2008 17:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחת שלא יודעת איך לשאול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=531873&blogcode=8840881http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=531873&blog=8840881http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=531873&blogcode=8550297<div align="right" dir="rtl">חורף איזה כיף.. גשם.. שוקו חם..(שתמיד,אבל תמיד חייב להישפך) שמיכה חמה... ובלה בלה בלה אבל דוגרי.. לצאת עם נעלי ספורט, כמובן בלי מעיל זה הדבר החכם ביותר שיכולתי למציא, אז בנסיון נואש לדלג בין השלוליות בלי שהנעליים שקנית רק שבוע שעבר יתפררו לאלפי חלקקים מכל הבוץ והמים.. כמובן יצלצל הטלפון.. דווקא אז..הוא לא יכול לצלצל כשכבר הגוף שלי ימצא במקום קצת יותר חם..אבל לא.. אז נחשו מה,למרות שלפני הצלצול לא נכנסתי לשלולית לעומק יותר מחצי מטר(יאי) עם צלצול הטלפון כמובן הרגל שקע(ולא סתם..מרגישים בשלבים,איך היא שוקעת וכל החרא הזה שניקרא מים מעורבב עם בוץ וחרא נכנס באיטיות ומתענג על כל רגע..וכן,כמובן שגם הפלאפון נפל(כן אחרי ששבוע שעבר הוא נפל לאסלה-אני לא אשמה..בכלל לא..טוב,אולי..קצת) אז כן,חזרתי כמו מגבת סחוטה עד החלקיק האחרון ומה? כלום, היתה לי בדיוק שניה להיתלבש ולהמשיך לרוץ בין שאר הסידורים, אז הפעם יצאתי, עם מעיל, היה לי כבר חם, וטוב, הרחוב היה שומם(כן,כן כי מי חוץ מי מטומטמת כמוני יוצאת בשיא הגשם???) אבל לא היה לי הכפת, פשוט נהנתי, אבל למרות שהיה טוב, איזשהו עצב גוד</div>Fri, 01 Feb 2008 23:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחת שלא יודעת איך לשאול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=531873&blogcode=8550297http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=531873&blog=8550297http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=531873&blogcode=8414141<div align="right" dir="rtl">לא באמת ציפיתי שישאר טוב לנצח, אבל אף פעם לא ציפיתי שזה יהיה כל כך מטומטם, באמת לא הכפת לך? הזמן? הרבה זמן שבילינו יחד? כמה צחקנו, שיטפנו אחת את השניה, היה טוב, השטות הזאת שווה את כל השנים? אם כן, אני פשוט מוותרת, הייתי מוכנה להמשיך לנסות לשפר, לתקן, אבל לא עכשיו, לא אחרי שהראת מה המשמעות של הקשר שלנו בעינייך אם זה חשוב לך, תעשי משהו. עכשיו הכדור במגרש שלך, אני גמרתי.</div>Sun, 13 Jan 2008 14:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחת שלא יודעת איך לשאול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=531873&blogcode=8414141http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=531873&blog=8414141http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=531873&blogcode=8364378<div align="right" dir="rtl">אז היה באמת נחמד.. למרות העבודה הלא קטנה שעשינו, כולם התישבו, אכלו, והתחילו לשיר, ואז, ברגע לא מובן העיניים המיימיות שלו התמעלו בדמעות כשהוא שר, לא הקשבתי למילים, לכן לא הבנתי, היסתכלתי על אמא, גם היא בוכה, הקשבתי למילים חזק יותר, מנסה לא להפסיד שורה אחד מהשיר, לקראת סוף השיר עיניי צרבו, אני לא יודעת למה, שמעתי את המילים האלו לפני, אבל לאכשהעיניים הגדולות הכחולות האלו מוצפים את החצי בדמעות מביטים בי, קוראים אותי כמו דף חלק.. מכירים את הקטע שריח מסויים מזכיר לך אדם מסויים? המייק אפ הישן שלי,שהייתי שמה כשהייתי איתו, גרם לצריבה קטנה,אך מספיק כואבת, כי בכל זאת..אהבה ראשונה.. ואייי..זהו.. מכירים את הקטע המרושע הזה, שאתם הולכים בבית קברות, ואומרים לעצמכם, ואיי זאת מצבה ממש יפה.. ואיי..זאת ממש מיוחדת.. או שזאת רק אני אהבלה?</div>Sun, 06 Jan 2008 10:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחת שלא יודעת איך לשאול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=531873&blogcode=8364378http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=531873&blog=8364378http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=531873&blogcode=8194598<div align="right" dir="rtl"> גם אם זה צובט, וגם אם כואב, חייב פשוט להמשיך.. טוב..בכמה פוסטים האחרונים המצב רוח היה לא ממש מרומם, כי דברים הישתבשו..לגמרי, מילה אחת מיותרת יכולה להרוס יותר מדי.. מילה טיפשית,שלא חשבת מספיק לפני שאמרת אותה... מצברוח רע כי, היתאכזבתי, מעצמי, מהחברים שלי, מהחבר שיקר לי יותר מכל, מכולם, ואני יודעת שאת קוראת את הפוסט הזה, ואין טעם שתנסי לחשוב מה עשית לא בסדר, כיכבר הכל בסדר, פשוט מן זמן כזה, שאני לא מוכנה לשינויים, לאבד אותך, את יקרה לי יותר מכל אחד אחר, אבל בהקשר לפוסט הקודם, שלצפות מכולם לרע.. אני לא מוכנה לרע ממך, לפחות לא עכשיו.. ומשהו אחרון.. תעריכי אותי. אנשים מקנאים באנו,ואת זה את יודעת.. על זה שיש לנו את מה שאין לאף אחד אחר, אין טעם לחפש משהו גדול יותר ממה שכבר יש.. אין טעם לבקש יותר אם את יודעת שזה יכול להרוס את מה שיש לך, פשוט תעריכי את כל מי שנמצא תמיד שם בשבילך,בכל מצב,שתמיד יכול להבין אותך.. זה הכל.. אוהבת א</div>Fri, 14 Dec 2007 21:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחת שלא יודעת איך לשאול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=531873&blogcode=8194598http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=531873&blog=8194598http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=531873&blogcode=8086845<div align="right" dir="rtl">אז זה מה שאתם רוצים ממני? שאני יהפוך להיות אטומה? קרה? כי אני לא..אני אדם חם,שמקבל כל אחד.. אני פשוט לא מסוגלת להיות חברה של בנאדם,בלי להיתחבר אליו,ולצפות רק טוב ממו, אבל לא..אתם תמשיכו לפגוע בי, תמשיכו למותת אותי, "את צריכה להיתחזק ולהיות פחות פגיעה,זה הכל" זה מה שממליצים לי..אבל אני לא יכולה,אני פשוט לא אדם כזה.. אבל אני עוד יהיה כזאת.. אתם עוד תיראו.. </div>Sun, 02 Dec 2007 23:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחת שלא יודעת איך לשאול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=531873&blogcode=8086845http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=531873&blog=8086845