http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859478heCopyright 2026 Mrs. Alfred. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859478http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859478&blogcode=14705813<div align="right" dir="rtl">מסתבר, שכשאתם באמת מנסים לתת מעצמכם לעולם, הוא ייתן לכם בחזרה. אני לא מתכוונת לזה באופן של לתרום לצדקה או משהו כזה, אלא יותר בעניין של להיפתח לאנשים. לנסות. אני ביישנית. אולי החברים הקרובים אליי לא יגידו ככה, אבל אני ביישנית. קשה לי עם אנשים חדשים. לאחרונה, גיליתי את זה כל פעם מחדש. חזרתי לשמור על קשר עם חברים (מהצבא!!) וזה ממש עושה לי טוב. סוף סוף הצלחתי להתשחרר. סוף סוף אני מרגישה שיש לי חברים. כנראה שזו גם אחת הסיבות למה אני לא רוצה קשר עכשיו. האמת, שניסיתי. ניסיתי לצאת. אבל לא משנה כמה שניסיתי, לא הצלחתי להבין "דייטים". את מכירה בנאדם, נגיד דרך חברים, או מישהו שהכרת פעם, לא לעומק כלכך, והוא מזמין אותך לצאת. את חושבת לעצמך קצת, ואומרת, אולי משהו ייצא מזה. הוא נחמד בסה"כ. אם יוצאים לדייט, ואיכשהו, הם מחליטים כבר שזהו. את שלהם. מזמומזים, חיבוקים נשיקות. דייט ראשון. לא מבינה מאיפה זה בא. אחרי כמה דייטים אני פשוט בורחת. זה יותר מידי בשבילי. עוד לא הספקתי להחליט אם הבנאדם מוצא חן בעיניי, ומסתבר שאני כבר חברה שלו. מוגזם. איך שהם אומרים לי, "אל תדאגי, אני לא ממהר עם סקס,</div>Wed, 09 Mar 2016 13:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. Alfred)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859478&blogcode=14705813http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=859478&blog=14705813http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859478&blogcode=14403798<div align="right" dir="rtl">יש שאומרים, שמאבדים אנשים מסוימים, ואז אנשים אחרים נכנסים לחייך. אז איפה הם ? </div>Mon, 09 Nov 2015 18:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. Alfred)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859478&blogcode=14403798http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=859478&blog=14403798http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859478&blogcode=14391309<div align="right" dir="rtl">זהו. סיימתי את זה. ברור שסיימתי את זה. אני לא פראיירית. לא אתן לאף בחור להתייחס אליי רע, לא משנה כמה סבבה הוא. איזה חי בסרט. אבל.. אני לא יכולה שלא להרגיש בודדה. אני מבינה עכשיו שחיפשתי את החיבה הזאת, חיפשתי להיות עם מישהו, ונפלתי בפח. יצאתי מפגרת. כן, אני לא יודעת להיות לבד. אני שכחתי מה זה. או שאולי לא באמת שכחתי מה זה. אולי אני פשוט לא רוצה לחזור לזה. באמת שאני שונאת את ההרגשה הזאת של הלבד. אני לא רוצה ללכת לטייל לבד. אני לא רוצה להיות לבד כל הזמן. כשהייתי עם האקס, הייתי גם לבד רוב הזמן. בתיכון, הייתי לבד. כל הילדות שלי, ביליתי לבד. לבד לבד לבד לבד. מתי אני כבר לא אהיה לבד? ומה אני מחפשת בעצם? סימפתיה? חברים? לא יודעת. יש לי חברים. נראה לי. ולפעמים אני לא מרגישה בודדה בזכותם. אבל זה לא זה. חברה זה לא בן זוג. ועל גברים אני לא רוצה לסמוך. אבל בהתחלה, אני מתלהבת. התלהבתי לפחות. שכחתי שאסור לסמוך עליהם וזה נפל עליי. האם אני רוצה עכשיו מישהו? אני לא חושבת. זה סתם מציק. אולי אני פשוט רוצה מישהו לדבר איתו. מישהו שיתעניין באיך עבר עליי היום וירצה לבלות איתי. </div>Sat, 10 Oct 2015 15:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. Alfred)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859478&blogcode=14391309http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=859478&blog=14391309http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859478&blogcode=14389780<div align="right" dir="rtl">אז כן, אני משנה את השם של הבלוג, ואת המספר שלו כי איכשהו כנראה אנשים שאני מכירה מוצאים אותו כל הזמן. או שאני סתם פרנואידית. בקיצור. מה חדש? יש לי בחור חדש. כן. אחרי איזה חודשיים שלושה אחרי סיום הקשר, אני מוצאת מישהו חדש. מישהו שמאוד מוצא חן בעיניי. לצערי אני גרועה בלהסתיר את זה. אז מה חדש? עברתי תאונת דרכים. כן. וסיפרתי רק לאנשים קרובים. אני לא אוהבת שמרחמים עליי. אני מסתירה את הכאב. כואב לי החזה כואב לי הגב כואבת לי הבוהן ולפעמים הרגל ולפעמים צידי האגן ואני בסדר. וזה בגללו. כן, איך זה שאת יוצאת עם בחור חדש והוא מכניס אותך לתאונת דרכים (לא בכוונה כמובן) ואת עדיין איתו. אז אולי אני קצת מפגרת. עשיתי טעויות איתו. הכל התקדם מהר מידי. אני כל כך מבולבלת שאני שוקלת לברוח מזה. אני מחכה להודעה, ומצד שני, כמה אפשר? אני לא יכולה יותר ככה. שונאת לשחק משחקים. לאט לאט אני מבינה שעם גברים זה לא משנה. את צריכה לשחק. אם תתנהגי כמו שאת רוצה שום דבר לא יעבוד לך. אני רגילה למערכת יחסים. אני ישר חוזרת לאותו מקום, וזה בחור אחר, בנאדם שונה. וזה כל כך מיותר. אני בפאניק</div>Tue, 06 Oct 2015 21:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. Alfred)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859478&blogcode=14389780http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=859478&blog=14389780http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859478&blogcode=14375381<div align="right" dir="rtl">סוף סוף אני מרגישה יותר קל בלב. אז נכון שאני לחוצה קצת מהעתיד, ומהלימודים, וצריך זה וזההצבתי לעצמי מטרות אני מפסיקה להתעצל אני מפסיקה להתבכיין אני מפסיקה להתגעגע אני חזקה. </div>Tue, 01 Sep 2015 18:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. Alfred)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859478&blogcode=14375381http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=859478&blog=14375381http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859478&blogcode=14368001<div align="right" dir="rtl">אני שונאת את כל המילים הטובות האלה שאמרת לי.אני שונאת את זה שרציתי לשמוע את זה כל כך הרבה זמן.אני שונאת אותך על כל מה שקרה.אני שונאת אותך על זה שלא יכולת לשלב בין הכל.אני שונאת את זה שלא היה לך זמן להיות איתי.אני שונאת את זה שאני אוהבת אותך.אני שונאת את זה שאנחנו צריכים לעבור את זה למרות שאנחנו לא רוצים.אני שונאת את זה שאנחנו לא יכולים להיות ביחד.אני שונאת את הלוגיקה ואת החשיבה שמאחורי הכל.אני שונאת את זה שאתה צריך ללמוד, ואת הבחירה שעשית, שהרסה לנו את הזוגיות.אני שונאת את התירוצים שלך.אני שונאת את זה שאני לא יכולה לחבק אותך ולאהוב אותך כשרע לך.אני שונאת את זה שלא יכולת להיות שם בשבילי.אני שונאת את זה ששכחת ממני אז.אני שונאת את הנדנודים שלי, ואת הצורך שלי בתשומת לב כזאת.אני שונאת את זה שזה בלתי אפשרי להיות ביחד כבר.אני שונאת את זה שצריך כסף כדי לבלות יחד.אני שונאת את זה שאי אפשר לנסוע לשום מקום ביחד.אני שונאת את זה שאני בודדה בלעדיך.אני שונאת את זה שצריך לעבור הלאה ממך.אני שונאת את זה שאתה אוהב אותי כל כך, אחרת הייתי יכולה לשחרר יותר בקלות.אני שונאת את זה שאני לא יכולה לראות אותך, שנאת</div>Sat, 15 Aug 2015 13:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. Alfred)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859478&blogcode=14368001http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=859478&blog=14368001http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859478&blogcode=14367733<div align="right" dir="rtl">הגיע הפאקינג זמן.</div>Fri, 14 Aug 2015 19:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. Alfred)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859478&blogcode=14367733http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=859478&blog=14367733http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859478&blogcode=14362046<div align="right" dir="rtl">לא כתבתי פה המון זמן. לא שלא היו סיבות, היו המון. ועם זאת איכשהו רציתי להתמודד לבד עם כל מה שעבר עליי. אז בחודש האחרון, נפרדתי מהחבר שלי. יותר נכון, נפרדנו בהחלטה משותפת, ולגמרי היינו שלמים עם זה. היינו 3 שנים ביחד. ועוד 4 חברים טובים. כשפתאום מאבדים אדם שהיה קרוב אליך כל כך, זה מטלטל. אבל לא, אני לא מתחרטת שנפרדנו. אני שלמה עם זה ואני לגמרי מבינה את זה. אבל זה מטלטל. אז את יושבת לך בבית, ומתלוננת לעצמך על זה שפתאום גילית שאין לך חברים, כי החבר הכי טוב היחיד שלך כבר לא איתך. ואת חושבת לעצמך שחברה שלך היא לא החברה האמיתית שלך, ושיש לה מניעים נסתרים כלשהם, ואת לא מצליחה להאמין יותר לאף אחד, כי הכל התברר כבדייה. ואת יושבת, וחושבת, ומתבאסת. ואז איכשהו את יוצאת מזה אבל את עדיין לא מצליחה למצוא את עצמך. את לא מצליחה להרים את עצמך על הרגליים. בסדר, עבר חודש, זה לא הרבה זמן. את צריכה זמן. ועדיין, את מאוכזבת מעצמך. כי במקום להתעסק בלימודים שלך, בציור, ביצירה, את משכנעת את עצמך שאת לא מספיק טובה. את לא מספיק טובה למקצוע הזה, את לא מספיק טובה לאנשים מסביבך. ואת שותקת. אבל, את</div>Sat, 01 Aug 2015 13:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. Alfred)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859478&blogcode=14362046http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=859478&blog=14362046http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859478&blogcode=14293358<div align="right" dir="rtl">די מבאס אותי לראות אנשים בפייסבוק נהנים עם הבני זוג שלהם ויוצאים לטייל ורק אני לא רואה את חבר שלי אף פעם ולא יוצאת איתו אף פעם לטייל והוא לא מסכים לי לצלם אותו גם. מבאס רצח. </div>Sat, 07 Mar 2015 16:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. Alfred)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859478&blogcode=14293358http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=859478&blog=14293358http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859478&blogcode=14290837<div align="right" dir="rtl">טוב,אז, השתחררתי, כן כן. (באיחור של חודשיים אני נזכרת לכתוב פה)בינתיים האמת הולך לי מעולה.מצאתי עבודה סבבה (אם כי נורא משעממת) אבל אני מקבלת כסף אז לפחות זה. מקווה אולי למצוא משהו יותר טוב, קצת מתחרפנת מלשבת 7 שעות בלי לעשות כלום.לאחרונה הייתי במבחני כניסה לשנקר.שנקר...האמת שנרשמתי רק בגלל השם ובגלל שמכיתה ח' רציתי ללמוד שם.אבל לפי מה שהבנתי בית ספר מעפן. גם לפי מה שראיתי.אבל לא נורא! עשיתי את המבחן הראשון, נחכה לתוצאות. לא- אז לא.אירשם למקום טוב יותר עם פחות פלצנים.אם כן- אז..יאללה אוקטובר 15 שנה ראשונה.המבחנים היו לי קלים יחסית, מאתגרים, אבל היה לי בסדר.עם החבר..טוב, עוד מעט כבר 3 שנים (כן, הזוי לי). ואנחנו רבים מלא. פשוטרביםורביםורביםיש לי לאחרונה כל כך הרבה ספקות לגב הקשר הזה...כי,בסופו של דבר הרי, בשביל מה אנחנו בקשר רציני וכלכך ארוך? כדי שזה יוביל למשהו יותר מזה, נכון?אחרי 3 שנים (מגיל 17) זה כבר לא רק "כיף", לפחות מבחינתי. הוא הפך להיות נורא סגור, לפי דעתי. אולי גם אני קצת השתניתי.אז השאלה שאני שואלת את עצמי, אם אני לא רואה אותנו מתחתנים בסופו של דבר, אז למה אנחנו ביחד?מצד שני,</div>Sun, 01 Mar 2015 23:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. Alfred)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859478&blogcode=14290837http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=859478&blog=14290837