החיים מנקודת מבט שונה

שנים שלא התראינו.. מה שלומכם? אני מקווה שהכל טוב..

עבר עלי כל כך הרבה בתקופה הזאת ואני לא יודע במה להתחיל..

בטח אתם רוצים לדעת מה קורה עם הראייה.. ובכן, אני עדיין עיוור, עדיין מחכה.. לא עברתי אף ניתוח בתקופה הזאת.. אבל למדתי לחיות עם העיוורון..

אז את הפרוייקט בירושלים סיימתי, עשיתי פסיכומטרי והציון לא משהו.. 592.. אני בטוח שאם הייתי רואה הייתי מקבל ציון יותר טוב, הו וול אבל זה המצב..

אני החלטתי שאני רוצה ללמוד פיזיותרפיה לאחר פגישה עם עיוורת שלומדת את המקצוע.. אז נרשמתי לאוניברסיטת תל אביב, וכמובן שהציון הקצת עלוב שלי לא הספיק..

אבל אני, כמו שאתם מכירים אותי-לא וויתרתי. היגשתי עיעורים והלכתי לוועדת חריגים ונחשו מה-התקבלתי.

היום אני כבר לומדפיזיותרפיה  שנה שנייה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב ובבית חולים אסף הרופא. הלימודים האלה ממש מרתקים ואני נהנה מכל רגע.. יש לי עוד שנתיים וחצי לסיום התואר..

את שנה א' סיימתי בהצטיינות, סטודנט עיוור, שבקושי קיבלו-נמצא בצמרת.. אין לכם מושג כמה אני גאה בעצמי..

בחופש שבין שנה ראשונה לשנייה קיבלתי כלב נחייה מאוד מאוד חמוד ושמו פפר J

כרגע אני מתגורר במעונות ברמת אביב.. וואי הפוסט הזה יוצא לי נורא נורא מבולגן... זה כנראה בגלל שאני משתמש בתוכנה מדברת וזה טיפה קשה להסתדר איתה.. וכנראה בגלל שיש המון פרטים ואני לא יודע מה לכתוב קודם.. אז אם יש לכם שאלות תכתבו לי בתגובות,ואני אענה.. שם קצת יותר קל לי לכתוב..

אני מתאר לעצמי שחלק מהאנשים חיפשו אותי באי סי קיו אבל הוא קצת לא נגיש אז יש לי מסנג'ר [email protected]-אני אשמח להתכתב איתכם..

ולסיום אני אתאר לכם תמונה מהשנה הזאת:

במהלך הלימודים הייתה לנו תצפית במחלקות ומצאתי את עצמי עומד בצד השני-הולך בבית החולים שבו נותחתי, לובש חלוק של בית החולים, שעליו תג ובוכתוב:"מעוז **** סטודנט לפיזיותרפיה" מסתובב בין הצוות הרפואי, וניגש לחולים.

סורי על הבלאגן וסגנון הכתיבה העלוב.