המדריך למתבודד

טוב שיש לי את המקום הקטן הזה שאני יכול לחזור אליו כל פעם. בלי מחוייבות, בלי ששואלים אותי

שאלות מעצבנות. אני יכול להיות מניאק ולהתעלם ממנו לחודשים, והוא תמיד יקבל אותי בחזרה, יקשיב

לי, ינחם אותי.

אז לגבי ההיא - מהפוסט הקודם. אחרי הפעם האחרונה שנפגשנו, היא התחילה קצת להתחמק ממני,

וכבר קלטתי שכנראה גם היא הבינה שזה פשוט לא זה. אז חיכיתי קצת, ונתתי לה לזרוק אותי. אין לי בעיות

אגו, כך שזה ממש לא הזיז לי, להפך, חסך לי את אי הנעימות שבלזרוק אותה. היא התקשרה אלי, גימגמה

קצת, אמרה "תראה, חשבתי...". היא שמחה לגלות שלא נפגעתי בכלל. מה שהיא לא ידעה זה שזו היתה למעשה

הקלה עבורי. בכל אופן, מתוך סקרנות שאלתי אותה למה היא חושבת שאנחנו לא צריכים להמשיך להיפגש. היא

אמרה שבפעם האחרונה שהיא היתה אצלי הסקס לא היה טוב ושזה משהו שנורא חשוב לה, וכ"ו וכ"ו. הסכמתי עם

כל מילה. הסקס באמת היה חרא.

דיברתי עם איזו ידידה במסנג'ר שמכירה אותה. ידידה...נו, יש לי פוסט שנקרא "חתולים" שמספר קצת על הידידה הזו.

כשסיפרתי לה שאנחנו לא יוצאים יותר היא שאלה למה. אמרתי לה שאין התאמה מינית. מייד היא שאלה אם היא מתנהגת

כמו בהמה במיטה. הייתי קצת בשוק:"איך ידעת?". היא אמרה שאפשר לראות לפי ההתנהגות שלה. דברים שבחורות רואות

ובנים לא, אני מניח.

קיצר, למה אני פה בכלל? לא בשביל לדבר על זה. סתם, כי חרא לי כמו בכל תקופת בחינות. דווקא די השתדלתי הסמסטר,

אבל איכשהוא דברים כל הזמן נדפקים. היה לי מבחן אחד בתרמו שעשיתי בו סתם טעויות מטופשות ומיותרות, ומה שיותר

גרוע זה המבחן שהיה היום. דווקא היה מבחן קל יחסית, ושלטתי בחומר בצורה סבירה בהחלט, אבל כמה דקות לפני הסוף

שמתי לב שלא קראתי נכון את אחת השאלות וכל התשובה שלי פשוט בלתי רלוונטית.

בקיצור, כנראה שהעתיד שלי לא בפיסיקה. ככה זה נראה כרגע. זה לא שאני לא יודע פיסיקה, אני יודע דווקא די טוב,

ואפילו טוב יותר מרוב האנשים שאני מכיר, אבל פשוט לא הולך לי במבחנים. למשל, למבחן בתרמו למדתי עם חבר,

והוא אחד שלא יודע מה זה ציון פחות מ - 90. והאמת - ידעתי את החומר יותר טוב ממנו. פתרתי כל מני שאלות שהוא

לא הצליח וכשלא למדנו ביחד הוא התקשר אלי כל כמה דקות כדי לשאול אותי על כל מני דברים. אבל במבחן הלך לו

הרבה יותר טוב מאשר לי. וזה היה ככה גם בעוד קורס שלקחנו ביחד פעם. אשכרה לימדתי אותו את כל החומר של הקורס,

ובסוף הוא קיבל 10 נקודות יותר ממני. קיצר, אם לא בפיסיקה, אז לפחות שיהיה מדעי המחשב. אבל לכו תדעו אם אני

אמצא בזה עבודה או לא...חוץ מזה שלהיות משועבד לחברות מחשבים לכל החיים לא נשמע אטרקטיבי.

היה לי מן חלום כזה - בעיני רוחי ראיתי את עצמי עובד אחרי התואר משהו כמו שנה, אוסף קצת כסף, נוסע להודו, חוזר, עושה תואר שני, בקיצור - עושה מעצמי משהו. כרגע אני מרגיש שזה כבר לא הולך לקרות. אני כבר לא יודע מה יקרה איתי אחרי התואר. אולי אני אגמור כמו אבא שלי, מאבטח באיזו חברת שמירה למשך כל החיים, עד שבגיל 62 זורקים אותך ואין לך אפילו פנסיה לחיות ממנה כמו בנאדם.

אז על מה בדיוק אני אחלום עכשיו?

אולי אני אחלום על היום שבו אני אצליח לנגן על הגיטרה הזו כמו שצריך. אולי אני אהיה עני ובודד למשך כל חיי, אבל אם

אני אצליח לנגן את Booletproof, אז מ'כפת לי.