חלומות מתגשמים

זיקפה של בוקר.

שלושה גברים שנכנסו אל חיי, מחשבותיי, בין רגליי.

היה את הילד, שהתחיל להעיר אותי.

היה את העתק סמי, שסחף וסחרר אותי.

ונשאר הגבר המדהים שמלווה אותי בחודשיים האחרונים, שחולק איתי את השינה כל לילה פרט ל-4 בהם היינו בנפרד מאז.

שואף להרמוניה, אנו זוכים בה יחד כמעט כל יום, או לפחות ברובם הגדול.

הפסקתי לשתות בבית. שואלת את עצמי אם זה בגלל שטוב לי או בגלל שאני לא לבד?

אני צוחקת המון. מרגישה. רואה. שומעת.

מחוברת אליי. אוהבת אותי.

אבל בשבוע וחצי האחרונים שואלת הרבה שאלות.

חוששת ופוחדת.

לא רוצה להתנהל מתוך הפחד.

לא רוצה לקפוץ למחשבות קדימה, רוצה להנות מעכשיו.

רוצה להנות ממני, ממנו, מהיחד, מההיכרות, מההתקרבות, מהחיים היפים האלו.

מרוב טוב אני לא יודעת להתנהל...רגילה לקפוץ לדפוסי הגנה אוטומטיים. צריכה להעביר לניוטרל...

לילה טוב לכל החולמים. זה אמיתי.