נגה-לנד

במשחת פנינים מירקתי את פניי,

כל צבעי המלחמה ירדו עם המים הרותחים, החושפים,

צבעי מאכל ללא טעם וריח,

שכיסו אותי בשעות האחרונות,

נזלו מתוכי,

משחת פנינים גרוסות בראוותנות שלא נראתה כמוה,

רבים על המושב בדרך הקרובה ביותר לאלוהים,

משחק של נימוסין והליכות,

ומי הולך יותר מהר ומנסה שלא לטבוע,

ומי אמר שזו הדרך הנכונה לגדול ולגבוה,

בעולם בו אין קרקע ואין שמיים,

בצינור מתכת בדרך אל אלוהים,

שם עמדתי בצבעי מלחמה ללא טעם וריח,

מול ריב,

על הכסא של אלוהים.

איך ללא ידיים

תחבקי ותאהבי

לא תפרשי כנפיים?

רק אל תבקשי

רוצי ברגלייך

בכל כוחך אהובתי

קחי אחת ועוד אחת

וברגלייך תנסקי

כי אין עוד אחת

שכמוך ללא ידיים

פורשת כנפיים

ועפה באהבה

אל מקומות

בהם

לא ידענו

שעפים ללא כנפיים

שיחות שנגמרות מבלי להיגמר, רגשות שנפתחים מבלי להיפתח, אנשים שאוהבים אבל מפחדים להודות, מגע שנוגע אבל לא עמוק בפנים

ברגע אחד את יכולה להפוך מאבן לחול ומאבק לבוץ,

הכל תלוי במזג האויר שלך.

ובאותה מידה את יכולה להפוך לאבן חן נוצצת ומבריקה ולשבות את כולם בקיסמך.

הכל תלוי בך.

חשבתי על זה במונית, בדרך הביתה מהעבודה.

איך אני, יכולה להחליט מה אני.

וזה לא פשוט.

יש הרבה דברים שצריך לוותר עליהם בדרך.

בדרך כלל הם הדברים שאנחנו לא מוכנים לוותר עליהם גם אם יתהפך העולם.

על הכעס

על השנאה

על הטינה

על הרצון להחזיר ושזה יהיה כואב

על הדחף לנקום.

אומרים על נקמה שני דברים-

האחד, היא מנה שעדיף להגישה קרה.

השני, נקמה היא מתוקה.

עד כה למדתי בחיי שדברים מתוקים שמוגשים קר הם לרוב משמינים.

העייפות עוטפת אותי,

עוד מעט אלך לשים את ראשי על הכר ואתחבק עם שמיכה ומזגן ואיש אחד

מאוד יקר.

עייפות של יום עמוס

עייפות של עודף מחשבות

שהן בעצמן כבר עודפות משקל

ורק מחכות שאירדם כדי שיוכלו לעוף גבוה ולהיזרק

מחלון הקומה השלישית.

לילה של 4 עיניים בורקות בירוק

עיניים עצומות מעייפות של כאב וניצחון.

לילה.

לילה בקומה שלישית ואין לי בכלל כוח לקום מהכסא ולתת לעצמי

להיפרד מעוד חודש פורה שאין לי בו רצון כלל וכלל

להגיד שלום לחודש נטול פוריות

עוד לא נרדמתי והמחשבות מכבידות

ראשי כבד מעודף משקל

נגיעה אחרונה במסך ואני כבר לא כאן.

לילה טוב ממרומי הקומה השלישית.