נגה-לנד

השמש כדור כתום, ענק,

קרניה האחרונות מחזרות אחר עוברים ושבים ברחוב ההומה.

בצעדים בוטחים מתרחקת מעוד יום מאפיר בשיבתו זרועת הכוכבים ואומר כי נגמר.

זאת לא אני?

שאמרתי פעם- "אהבה כזאת יכולה לקרות רק בסרטים הוליוודיים?"

זו אני שייחלתי לאהבה שכזו.

זו אני שאוהבת ונאהבת בסרט הכה מציאותי של חיי

וכל יום שכדור כתום נבלע אל האופק מספק לי אושר בלתי נדלה,

הידיעה שעוד כמה שעות,

כשהיום הזה כבר יגסוס לאיטו

אתה ואני ניפגש, נתרגש, נחבק, נתאחד, נחייה.

שנת אושר

שנת שלווה

שנת חלום

שנת אהבה

שנת מלאכים

מאז שאנו יחד-

השינה שלי היא הכי רגועה.

לקחת את ידך בידי ולהוביל אותך לחדר השינה.

לזרוק אותך על המצעים הנקיים ולהפשיט אותך.

לקשור את ידיך לעמודי המיטה הגדולה, לעצום את עיניך במטפחת שיפון לבנה.

ללקק את גופך עד שלא תשאר בו חלקה יבשה.

להחדיר אותך עמוק אל תוך פי.

לטעום אותך.

חורף וקר.

רק הרדיאטור הישן נותן מחומו.

ובעצם, לא רק הוא.

אתה ואני, תחת שמיכה עבה מלאת נוצות אווזים, מתגלגלים בין סדינים לבנים ומפיצים את חומנו.

מתחרים ברדיאטור ישן מי מקרין יותר חום.

מינוס מעלות בחוץ, שלג מתחיל לרדת.

כלב נובח אל הרחוב הקפוא בזמן,

אתה ואני תחת שמיכה עבה,

מחממים את החדר בחום שרק אנחנו יודעים להפיק.

ניצחנו את הרדיאטור הישן.

ניצחנו את השלג בחוץ ואת הכלב המיילל.

אני אוהבת את החום שאנחנו מפיקים.

חום גופינו הממוזג.

לפעמים אני לא אני

ואני בתוך גופי

ובעצם לא אני היא אני

ואני לא שם

ואני עצמי לא שמה לב

אבל אני תמיד כאן

אם רק תאמר לי

"לאן נעלמת?"

אני אחזור

תמיד

(לך שאני ועצמי וכולי תמיד אוהבת)