נגה-לנד

מתכופפת. ראשית כפות הרגליים, מעלה מעלה אל אזור החלציים, מותניים שלאחרונה קיבלו קימור מעניין, בטן עגלגלה מעט, חזה, ידיים, מסתבנת לאיטי ואתה לידי, תופס כל תנוחה במבט אלקטרוני חדשני, מסתבנת ושוטפת, מבקשת אותך, והנה, אתה כאן איתי, עכשיו אני כבר לא מסתבנת לאיטי, והמים לא זורמים על גופי, זה אתה שזורם,מלטף,וחודר, לאיתי

ימים ארוכים של ציפיה לשום דבר. כבר מאוחר וצריך ללכת.

 בוא ניכנס למיטה ותראה לי אהבה מהי

גבר שלי, בוא ניכנס למיטה אבל אני לא רוצה לישון.

 תחבק אותי בשתי ידיך, תלטף ותנשק כל חלקה ערומה בגופי, תבין את מה שהולך בתוכי,

בעירה של תשוקות,ר

גשות

ופחדים אינסופיים.

תתקרב אליי ואל תפחד, תחבק תלטף תנשק תיכנס תתרגם כל תנועה תנחש כל מבט תעלף אותי,

תאלף אותי.

יום ארוך בעבודה. מזל שהתקלחתי בבוקר- אחרת הייתי נרדמת בהלוך. חוזרת מרוטה מעייפות,גלגל"צ מתמכרים לשירים בלועזית,אולי משהו ישראלי לשם שינוי? אני יושבת באוטו, מחליפה תחנות שום דבר לא מעניין הכל שקט והכל לועזי ושום דבר לא מעיר אותי. העפעפיים מתחילים להיות כבדים,הראש נהיה כבד גם הוא ו... פותחת עיניים חזק,מחפשת ריגושים אוראליים בתיק אבל הסיגריות נגמרו לי. תופסת בקליפס,השיער עוד רטוב מהמקלחת של הבוקר,מנערת את הראש כמו דוגמנית שמפו ותיקה והאוטו מתמלא בניחוח דק ועדין של פרחים. המזגן שדולק מפזר את הניחוח בכל האוטו ומשרה עליי אוירה רעננה. אבל משהו חסר. ואז אני כבר יודעת. חסרה לי היד שלך, שתמיד טיילה לי בין הרגליים בטיולי האוטו הרבים שהיינו עושים אל מחוץ לעיר,מטיילת לי מעל המכנס פותחת את הרוכסן או מתפתלת ונכנסת דרך אחד השרוולים. ופתאום אני מתעוררת, מדמיינת שאתה כאן לידי,מטייל עם ידך המיומנת אל תוך מכנסיי ומאחורי תחתוני מלטף,מרגש,מרטיט,מענג. וככה אני נוהגת, המוזיקה בגלגל"צ כבר התחלפה אבל למי בעצם אכפת? לא מעשנת,לא פותחת חלונות,לא מעבירה תחנות בשביל להתעורר, במקום זה אני מפנטזת עליך מחמם אותי וגורם לי להרגיש לחלוחית בין הרגליים. יש אנשים ששותים קפה בשביל להתעורר, אני מפנטזת על הקפה של הבוקר שאחרי

עומדים מול זריחה כתומה, אתה ואני בלבן. מתחת לחופת השמיים בתוך אהבה אינסופית, נשבעים שהפעם זה לעולם.

שאריות אהבה ישנה מפוזרות בחדר פנימי ונסתר ואף אחד לא יודע כי בעצם המפתח לחדר כבר לא קיים. שאריות של תקווה משנים שעברו טוטאו,נאספו נמצאות שם בחדר והן לא לבדן. התרגשות וחיוכים שנופצו לרסיסים, מה שלא נזרק לפח- הושאר בחדר למזכרת. ולפעמים בלילה, כשאני לבד ממך,כשאני לבד מהעולם, אני הולכת לחדר ומצמידה אוזן לדלת המתכת הגדולה. מקשיבה לשאריות אהבה ותקווה,רסיסי חיוכים והתרגשות, מדברים ומספרים על עולמם שהיה. אהבה גדולה,תקווה ללא סוף,התרגשות עצומה וחיוכים מתוקים, כשהייתי חלק גדול בעולמם הקטן