נגה-לנד

צבעת את כל כולי

ואת כל כלולי

את פיטמתי עיטרת בקרני שמש

בורוד

וצהוב

וכתום

כמו לפני שקיעה זוהרת

ואני,

את כתפך עיטרתי

בסימני הבעה וחיוכים

באותם הצבעים בדיוק

במשמעות שונה לגמרי.

יש טאפטים על קירותיי הפנימיים

והם אינם מתקלפים מעצמם

לא

אני משתלחת בהם

מקלפת אותם

עוקרת אותם מתוכי

כמו עוקרת מחלה נוראית שעושה בי

כרצונה

ואולי הטאפטים האלה

הם מחלה נוראית שעושה בי כרצונה

כך או כך

מנסה להשתעל אותם מתוכי

להקיא את הרעות החולות

מהפנים אל החוץ

מקלפת אותם

עוקרת

מרסקת

ממוללת בין אצבעותיי

מחלות

טאפטים

שעושים בי כרצונם

ועכשיו,

אני מבינה.

עכשיו,

גם אני מרגישה,

ועוד לא עברו להן אפילו שעתיים.

הגרון קצת חנוק

הגעגועים אוכלים אותי מבפנים.

דווקא הבנות רגועות,

ואני?

כבר סופרת את הדקות,

ואפילו לא עברו שעתיים.

אני אוהבת אותך.

יש חתולה שחורה על החלון,

גבר ישן במיטתי הלילה כמו בכל לילה אחר,

השינה אינה פוקדת אותי, היא עוברת לידי וממשיכה הלאה למקומות

בהם

הייתי

רוצה

להירדם.

החתולה השחורה נשארת על אדן החלון

טוב לה שם

אולי יום אחד היא תחליט

שיותר

טוב

למטה

כי חתולים תמיד נוחתים על ארבע

אבל אולי

היא

לא

שמעה

על

כך?

חתולה בשחור וכתום

על שולחן כחול

עוצמת עיניים

וגונבת את מעט השינה

שעברה לידי.