נגה-לנד

המילים שלך עוטפות אותי,

מחבקות כידיים שאין להן סוף.

עוד מילה ועוד אחת,

מלטפות אותי.

המילים שלך אוהבות אותי,

ואני,

אני נמשכת כמו פרפר לילה אל האור במנורת הניאון שברחוב,

נמשכת ונסחפת אל המילים שלך,

שבכל הזדמנות עוטות סביבי מעטה של ביטחון,

מתערסלת בין הברות ומילים,

מחייכת לפני שאלך לישון.

יש דברים שאני לא מבינה

אבל הם לא חשובים לי.

מה שחשוב לי באמת,

זה להבין אותך.

ערב יורד על העיר,

כמה נרות נדלקים בבית. מחובקים על ספה בכחול בהיר, יושבים, נוגעים, מתלטפים. אם אי פעם רציתי משהו, אם חשבתי על משהו שיהיה יפה וטהור, אמיתי ונוגע כל כך, הרי שזהו הדבר, בחשיכת הבית, לאור נר, איתך.

ומתוך מי שהייתי בעבר,

אני פורצת החוצה מתוך עורי הישן,

יד אחרי יד,

רגל אחרי רגל,

מציצה ב"אני" החדשה אל אויר העולם המתחדש לו

עם בואי לקראת התחלה.

לכבוד השנה החדשה, הרשה לי לשזור ביננו,

שרשרת חיוכים ואהבה אינסופית

מקושטת בהושטת ידיים ובשילובי אצבעות מוגנבים.

לשנה הזו נרקום ביננו קשר מיוחד במינו

המושתת על כל שנרצה בשביל עצמינו.

נפתח את השנה החדשה,

בעיניים מוארות אהבה ושלווה,

הבנה, אחווה וידידות.

אהוב שלי יקר,

לשנה זו אאחל לנו,

שתהא מלאה אהבה כרימון,

שתהיה מדהימה כמו שהתחילה לה,

האהבה ביננו.

שנה טובה יקירי.