קירות/ ארז דבאח
את מספיק טובה אך את לא יודעת
את בוחרת בשתיקה בדרך הקלה,
משנה צורה, הופכת טוב לרע
כל הזמן בוכה, מפרה את השלווה
את מספיק בוגרת בשביל להחליט
את מספיק גדולה כדי להביט
במראה, ולצעוק לכולם שימותו
ירוקים מקנאה, שיחנקו משתיקה
את בועטת בכל מה שזז
את נעצרת במקום, ומתחילה מחדש
אין לך מעצור, את אומרת את הכל
ואחרי שניה- מצטערת, מנסה לחזור
על קירות גבוהים ממך את מטפסת
שוברת יד או רגל או לפעמים את כל הגוף
המאמץ שווה את הדמעות, שלא שוות לך ת'טרוף
בתוך הלב את כבר יודעת, הכל נשבר לרסיסים של ניסיון
אין זיכרון, רק הבהוב אחרון
של כוכב עריפלי שמנסה להחזיק אותך בכוח
אל תיפלי, אל תאבדי, אל תסדקי את הלב
את שורפת את המוכר בך, מתמכרת למנוכר שרודף אותך
מתנפצת לאלפי רסיסים של ניסיון, נשבר כבר כל – כך
על קירות גבוהים ממך את מטפסת
שוברת יד או רגל או לפעמים את כל הגוף
המאמץ שווה את הדמעות, שלא שוות לך ת'טרוף
בתוך הלב את כבר יודעת, הכל נשבר לרסיסים של ניסיון שנכשל.
אחריי שיחה ארוכה עם ארז, הנפרסת על יומיים, הרבה בכי, בלבול, ייאוש, אני מתחילה להבין.
אני לא מפסידה אף אחד ושום דבר.
אני כאן, לכל מי שירצה בכך.
אם מישהו מסובב את הגב והולך- הוא מפסיד אותי.
ואם אני עושה למישהו כאב ראש, הוא מוזמן להוציא את עצמו מהדלת.
אני חייה.
אני אוהבת.
אני כישרונית.
ויפה.
וחברה טובה.
בנאדם טוב.
אני כל מה שאי פעם הייתם רוצים להיות.
אז למה אני לא נותנת לעצמי את הקרידיט על זה?
על זה אני עוד עובדת.
ביטחון לא נבנה כל כך מהר, בונים אותו והוא מתרסק, ככה שנים.
אבל אני לא אוותר לעצמי, לא עכשיו.
תודה לכם, אלה שעוזרים לי לעבוד ת'תקופה המסריחה הזו, אני אוהבת אתכם נוראאאאאאאאא.
לוקחת נשימה עמוקה
צוללת אל תוך עצמי.
תאחלו לי בהצלחה (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
