מרג’’לוקה

יש משהו שלא העזתי לדבר עליו הרבה אבל מתישהו צריך להוציא את הכל מהלב אחרת הכדור שהיה יחסית גדול מלחתחילה מגיע למימדים ענקיים שאחר כך כבר אי אפשר להשלים איתו .

 שלושה חודשים אחרי אותו ערב גורלי אני בחיים לא אשכח

אלה היו שלושת החודשים הקשים ביותר בחיים הקצרים שלי.

באותו ערב חזרתי לביתו, על החשק המיני שלי אני לא צריכה להרחיב (אחרי חצי בקבוק וודקה).

נכנסתי אליו מאושרת ומתנדנדת, הוא לא אוהב אותי ככה יש לו כמה שמות "חיבה" למצבים כאלה.

אבל הזדמנות בה אני רוצה קשה היה לו לוותר במיוחד לא כשאני משקיעה...

הוא היה מאושר פעם ראשונה, ואפילו התעקשתי על הפעם השניה.

זה אפילו נראה שזו הייתה הפעם הכי טובה.

אבל אחרי הלילה הזה ההתעוררות לא הייתה קלה.

למרות הכל הצלחתי לקום מהמיטה ולהמשיך את החיים כאילו כלום לא קרה.

את התסכול המיני הצלחתי להחזיר אחרי בערך דקה (מה לעשות אני לא בחורה שרוצה)

החלטתי שאני צריכה חופשה.

בספונטניות ורוח טובה לקחתי חברה וירדנו לאילת המדהימה שלאחר מכן נהפכה

לאחד המקומות שמעלים בעיני את הזכרונות הכי גרועים לתקופה.

מזל לא היה לנו כבר קשה להגיד. הגענו למצב בו אנו יושבות על המדרכה ומחפשות מקום לישון אצל אנשים שעוברים ברחוב

(אולי רק במקרה הם מכירים מישהו שמכיר חדר שינה), מה לעשולת היה חג סוכות ולנו הרבה שכל להזמין מלון לא היה

אמרנו לעצמנו בטוח נמצא משהו ולא רק, זה גם בטח יהיה מציאה.

לאחר כמה שעות חיפוש טובות הגענו למרתף של מלון בעיר הדרומית, אין מצב שאני ישנה במרתף!! הצלחנו לשכנע את הבחור לתת לנו חדר לינה קצת יותר סביר (איכשהו עוד הרשתי לעצמי להתמקח איתו על המחיר אחרי שבדקתי שאין אף חדר פנוי באף בית מלון).

המזג אויר היה לא רע בהתחלה ואפילו הצלחנו להינות משמש טובה, טיילנו קצת בטיילת קנינו שטויות ואכלנו כמו בהמות,

כמובן שבין כל זה ניהלנו גם שיחת בנות, איך לא לדבר על מעכות יחסים או מה עבר עלינו עם איזה כמה בנים,

לי היה סיפור של סקס משכרות ולא שחכתי להזכיר שהחבר החודשי כבר מאחר בכמה ימים,

איכשהו לא הייתי לחוצה הרי אני כל כך מפוזרת שבטח טעיתי בחישוב (כי אני כל הזמן טועה)

אז היא הציעה שאני יעשה בדיקה , מה כבר רע יכול לקרות רק ירגיע לי את הפחדים, נכנסתי לשירותים של הקניון עם מקל לבן ביד.

עשיתי את מה שנדרש ממני ו2 פסים ורודים הופיעו,

דמעות פרצו לי מהעיניים  בלי לקרוא את ההוראות שאלתי את חברה שלי כמה פסים אמורים להיות,

היא נכנסה איתי לתא ואמרה אחד, הראתי לה את המקל עם 2 הפסים ונהייתי חיוורת ,

אם לצחוק או לבכות בשבילי היא לא ידעה, היא בחיים שלה לא ראתה 2 פסים... !!! מה עושים באמצע אילת... באמצע חופשה ,,,

איכשהו בזכות התמיכה שלה הצלחנו לעבור עוד יום נוסף אבל זו כבר לא הייתה חופשה

צחוקים כבר לא היו רק מחשבות עלו לי לראש..

איך מספרים לו??? מה אומרים אתה תהייה אבא??? הרי אני עוד לא מוכנה!!!! איך אני יכולה להגיד לו דבר כזה ולמה אני אמורה לצפות בתגובה??

כשהגיע הזמן לחזור הביתה אזרתי אומץ והתקשרתי אליו בשביל להודיע לו. אבל הוא כבר ידע!

הוא גילה כמה שעות לפני כן כשכתבתי את זה בהודעה לחברה.

הוא התנהג בצורה הכי מדהימה שרק יכולתי לצפות לה .

הוא הרגיע אותי ואמר שנעבור את זה ביחד ובאמת הוא היה שם

לצידי כל הדרך.

אחרי כל בדיקות הדם והאישורים הרפואיים שבדיקת הסופר פארם לא טעתה ישבנו לדבר.

מה נעשה? איך נעבור את זה?

הוא כל כך תמך שאפילו הציע חתונה

אבל אני עוד ילדה בעצמי אני לא רוצה חתונה ולא רוצה ילד בידיים שלי

הוא מסתכל לי בעיניים ושנינו יודעים מה תהייה בסופו של דבר ההחלטה!

שנינו בוכים אבל צריכים להסכים שזו הדרך הכי נכונה.

החלטנו לעבור את הניתוח זו הייתה ההחלטה הכי קשה שאני יעשה בחיים שלי: לרצוח דבר חיי שגדל בתוכי

ולמרות שהיום עברו כבר שנתיים וחצי אפילו כמעט 3 אני לא אפסיק לקרוא לזה רצח, כי זה מה שזה היה,

חודשיים לאחר ההחלטה עברתי הרדמה כללית וכאילו כלום לא היה הבטן שלי נשאה קטנה ואחרי 9 חודשים לא ילדתי חיים,

היום אני רואה את העבר וכאילו זה היה לפני כמה ימים המקל הלבן שוכב בארון עם 2 הפסים הורודים שנראים בברור מזכירים לי לא לקחת את החיים כמובן מאיליו

לפעמים הם לא מתוכננים.

מאותו יום השתנתי 180 וראיתי שונה את חלק מהדברים, היום אני לא יכולה להחזיר את הגלגל אחורה אבל אולי אם הייתי יכולה הייתי עושה דברים אחרת למרות שבסופו של דבר אני בשלב בחיים בו לא הייתי רוצה להיות אחראית לחיים אחרים.

לא משנה מה יגידו לי או מסביבי לקחתי חיים של תינוק בן 11 שבועות זה לא משנה שהיד שלו כל כך קטנה שאפילו לראות אותה כמעט בלתי אפשרי זה בכל מקרה קרה היה לו דופק משלו לב קטן נוסף פעם בתוכי  ואני החלטתי להפסיק אותו.

את ההרגשה שמדי פעם מציפה אותי קשה כל כך להסביר, אפילו כמעט בלתי אפשרי, 

ועד היום שנתיים וחצי אני יכולה להבטיח שלמעשה הזה יש משקל יותר כבר ממה שאי פעם חשבתי שאני אשא על עצמי

ונטל זה יכול להסביר הרבה מקרים בחיי היום יום שלי.