הבלוג הקוצני של איש הקיפוד

"... חמישה הרוגים ושלושה פצועים קשה בתאונה חזיתית בדרו..." כיביתי את הרדיו. לא יכולתי לשמוע שוב את אותם הדברים - תאונות, קטטות, הרוגים... כל יום, ושום דבר לא משתנה.

כבר התחיל להיות מאוחר, וידעתי שאני צריך להמשיך ללמוד. היו לי עוד עשרות עמודים לקרוא, ובקושי התחלתי.

ניגשתי אל שולחן הכתיבה, והסתכלתי על המחברת. התעלמתי הכוח מהמגירה שליד השולחן, או לפחות ניסיתי... "פעם אחרונה ואז אני חוזר ללמוד" אמרתי לעצמי ופתחתי את המגירה.

                       *                                        *                                  *

הרוח נשבה על פני. המהירות הזו מרגשת אותי כל פעם מחדש - הטעם של האויר מצליח להיות מתוק גם בתאמצע עיר מזוהמת כמו זו.

פנייה ימינה פה, ו...הנה, הגעתי. עכשיו נתחיל.

המקום מואר היטב, זה לא יהיה פשוט. מוסיקה עדינה נשמעת ברקע (השלישית של בטהובן? אולי...). זה טוב, הם לא מרוכזים.

שלושה צעדים, שתי תנועות, וזה נגמר.

אני חייב לחזור ללמוד.

                        *                                        *                                  *

"...נשדדה חנות תכשיטים, השומר נמצא חסר הכרה ומוסר שהוא לא זוכר כלום..." כיביתי את  הרדיו. כל הרעש הזה מפריע לי ללמוד.