היום, סופסוף, ראיתי את איאן אנדרסון בהופעה. אני לא אלאה אותכם שוב בסיפורים על הפיספוסים שלי עם ג'טרו טול, אתם יכולים פשוט לבדוק פה, אבל אני כן אספר על ההופעה המגניבה הזו!
אז ככה, ההופעה לא הייתה של ג'טרו טול עצמם, אלא של איאן אנדרסון (שבואו נודה בזה - הוא הלהקה), עם הסימפונייטה של רעננה. למה רעננה? ככה!
בנוסף לתזמורת הוא הביא חבורת נגנים משלו (בלי חברים בלהקה), וכנרת מקסימה, יפה ומכשרת בשם אן-מרי קלהון או משהו כזה. היא לא נראית בכלל! כמו שמצפים משם כזה - היא ממוצא אסייתי כלשהו...
בכל מקרה - ההופעה עצמה הייתה ממש טובה - איאן מופיע מעולה, אפילו שהוא כבר זקן (עבר את השישים כבר לפי דעתי...), וקטעי הקישור שלו ממש משעשעים ומצחיקים. העיבודים היו בין מעניינים לממש טובים (אהבתי את Thick as a Brick, וכמובן שהתרגשתי כמו ילד ב-Bouree), הרבה קטעים חדשים ו\או לא מוכרים, כולל דואטים עם הכנרת, שכמה מהם היא כתבה, וקטע נחמד מאוד שנקרא Mo's Art, או משהו כזה - עיבוד לכמה קטעם של מוצרט לכבוד יום הולדתו ה-250.
עוד דבר נחמד שקרה במופע - פגשתי את מעיין מוו (הייתי מקשר, אבל זה בלוג פרטי במילא...), שזה תמיד כיף, וגם היא תציל אותי מהפדיחה הנוראית שלי - לא הבאתי מצלמה!!!! איך זה קרה?? טוב, להירגע. היא תשלח לי תמונות...
מה שקצת ביאס אותי במופע, וזה רק אומר שלא לגמרי באתי על סיפוקי, ואני עדיין חייב לעצמי מופע אמיתי שלהם, זו העובדה שזה לא היה קונצרט רוק. והרגישו את זה. גם מבחינת ווליום, גם מבחינת אנרגיות וגם מבחינת קהל. הייתה הרגשה קצת פחות משלהבת. (וגם איאן שר לא משהו, אבל אוח, איך שהוא מנגן על החליל...).
אז זהו, אלי עכשיו שהוצאתי את זה, אני אצליח להירדם. יש לי יום ממש ארוך ומעייף מחר ( מתחיל שתי עבודות חדשות).
איש הקיפוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
