הבלוג הקוצני של איש הקיפוד
זה שיש לי קוצים לא אומר שאני לא נחמד... |
| 2/2007
היום של ג'יזל
ג'יזל הלכה לאיטה.
צעד זהיר לאחר צעד זהיר.
היא הביטה סביבה. שמש אחר צהריים בהירה הציצה מבעד עלוות העצים, צובעת בכתמים מוצללים ירקרקים את האדמה הטחובה.
היא המשיכה ללכת, כל צעד נוסך בה ביטחון שלא הרגישה כבר זמן רב.
הריח הרענן של היער מילא את כולה, והיא הרגישה כאילו היער הוא חלק ממנהף ויישותה היא היער.
למרות שלא רצתה שהרגשה זו תגמר, היא הגיעה ליעדה. עכשיו היא צריכה להיות זהירה במיוחד.
היא התקרבה אל גדת האגם. הצמחייה פחות צפופה, והיא הרגישה חשופה לכל.
היא הגישה את שפתותיה אל המים הצלולים, והחלה לשתות. מדי פעם הרימה את ראשה והביטה סביב, לראות אם הוא או אחד מחבריו מגיע.
היא שתתה לרוויה, וחזרה אל ביטחון היער. היא נשמה לרווחה, והמשיכה ללכת.
בהדרגה קצב הליכתה התגבר, והפך לריצה קלה, ומהירה, עד שהחלה לדלג. גבוה יותר, רחוק יותר, מקרחת יער אחת לשנייה, בינות לעצים. הרוח שרקה באוזניה, ומילאה אותה שמחה.
לקראת ערב, כשהשמש הגדולה והאדומה כבר החלה להיעלם באופק, ג'יזל הגיעה לפאתי היער.
היא ידעה שהשינוי יתרחש בקרוב, כמו בכל פעם.
היא מצאה את מצע העלים והתיישבה. זה החל. רגליה הקדמיות גידלו אצבעות, כך גם רגליה האחוריות. פרוותה החומה, הרכה נעלמה, וחשפה עור צחור. קרניה נעלמו, ובמקומם גדל שיער שחור, חלק.
כמו בכל פעם, היא הזיזה מעט את העלים ומצאה את בגדיה.
לבושה ומסודרת, היא החלה לצעוד אל עבר הכביש, ובחזרה אל העיר לחיים. כמו בכל פעם, היא תחכה ליום הזה בשנה.
ליום החופשה שלה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
