הבלוג הקוצני של איש הקיפוד

"... חמישה הרוגים ושלושה פצועים קשה בתאונה חזיתית בדרו..." כיביתי את הרדיו. לא יכולתי לשמוע שוב את אותם הדברים - תאונות, קטטות, הרוגים... כל יום, ושום דבר לא משתנה.

כבר התחיל להיות מאוחר, וידעתי שאני צריך להמשיך ללמוד. היו לי עוד עשרות עמודים לקרוא, ובקושי התחלתי.

ניגשתי אל שולחן הכתיבה, והסתכלתי על המחברת. התעלמתי הכוח מהמגירה שליד השולחן, או לפחות ניסיתי... "פעם אחרונה ואז אני חוזר ללמוד" אמרתי לעצמי ופתחתי את המגירה.

                       *                                        *                                  *

הרוח נשבה על פני. המהירות הזו מרגשת אותי כל פעם מחדש - הטעם של האויר מצליח להיות מתוק גם בתאמצע עיר מזוהמת כמו זו.

פנייה ימינה פה, ו...הנה, הגעתי. עכשיו נתחיל.

המקום מואר היטב, זה לא יהיה פשוט. מוסיקה עדינה נשמעת ברקע (השלישית של בטהובן? אולי...). זה טוב, הם לא מרוכזים.

שלושה צעדים, שתי תנועות, וזה נגמר.

אני חייב לחזור ללמוד.

                        *                                        *                                  *

"...נשדדה חנות תכשיטים, השומר נמצא חסר הכרה ומוסר שהוא לא זוכר כלום..." כיביתי את  הרדיו. כל הרעש הזה מפריע לי ללמוד.

גדעון היה זמר חתנות.

הוא לא היה גאה בזה, אבל זה עזר לשלם את שכר הדירה.

כמו כולם, גם לו היו חלומות גדולים - להצליח, להיות מפורסם. אפילו הייתה לו להקה משלו. הכפכפים. הוא ידע שזה שם גרוע, אבל עד שהם לא ימצאו משהו אחר, יותר טוב, השם נשאר.

בחתונות הוא שר עם הלהקה שלו, אבל הם קראו לעצמם בשם אחר - להקת קפוצ'ינו. לא ברור למה, אבל זה תפס. הם היו להקת החתונות הכי מבוקשת בעיר. זו לא הייתה משאת נפשו, אבל זה עזר לשלם את שכר הדירה.

יום אחד הם הוזמנו לנגן מחוץ לעיר, באולם חתונות מפואר בירושלים.

גדעון הבין שזו ההזדמנות שלו. הם יופיעו כלהקת הכפכפים באירוע המפואר, ויפרצו לתודעת הקהל. הוא הודיע זאת לחבריו, והם הסכימו.

בשבועיים שלפני החתונה, הם התאמנו יותר קשה ויותר טוב מאי פעם, וכשהגיע יום החתונה הן יכלו לנגן הכל הפוך, אם רצו. גדעון ידע שזו תהיה ההופעה הכי טובה שהייתה להם. הם הולכים להתעלות על עצמם. זה יצליח!

לפני שנכנסו לאולם האירועים הוא פנה אל חבריו. "חבר'ה, זה היום שחיכינו לו ואליו התכוננו כל כך הרבה. היום נפרוץ אל השוק הישראלי. זו תהיה ההתחלה. בואו נעשה את זה".

הם נכנסו, לא בטוקסידו השכור הרגיל, אלא בבגדים שלהם, של להקה אמיתית. לחשושים נשמעו בקהל, עד שהם התחילו את ההופעה. זו באמת הייתה ההופעה הטובה ביותר שלהם. היה קסם באוויר.

אף אחד לא שם לב בלהט ההופעה, אך רצפת האולם החלה שוקעת, עד שלפתע פערה את פיה. נשמעו זעקות. אנשים נפלו, נפצעו ואף נהרגו.

גדעון קם מבין ההריסות ושמח לגלות שבדרך נס, הוא לא נפגע.

הוא הסתכל סביבו, על ההרס וההמולה, עד שעיניו קלטו במקרה את קופת הצ'קים. היא הייתה פרוצה. הוא בדק את סביבתו, ולקח את רוב המעטפות.

הוא לא היה גאה בזה, אבל זה עזר לשלם את שכר הדירה.

בדרך כלל אני לא מוסיף על מה שאני כותב, אבל הפעם הרגשתי שראוי לציין שזה סיפור שכתבתי די מזמן (ב-2001, ליתר דיוק).

איש הקיפוד.