רחוב העצב החד-סטרי

פתאום קיבלתי אימייל שעומדים לסגור את הבלוג. בכלל שכחתי שהבלוג הזה קיים

תהיתי אם לתת לו להסגר, יש פה דברים שהייתי שמחה לקבור. ובטח שלא הייתי רוצה שיהיו מפורסמים שכל העולם יוכל לראות

הייתי ילדה מתוסבכת משהו אה? תכלס אני עדיין כזאת :) אולי טיפה פחות ילדה. אבל ממש טיפה ;)

בקיצור בסוף החלטתי להשאיר אותו פתוח, אם לא בשביל לכתוב אז רק בשביל שאני אוכל עוד שנה שוב לקבל אימייל כזה שיגרום לי לקרוא את כל הבלוג שוב.

נחמד להזכר בכל הדברים שעברת ולראות אותם מהפרספקטיבה שהיום. להזכר בתהליכים שהתחלתי והשלמתי, ובכאלה שאני עדיין עוברת אותם

עדכון קצרצר על מצבי כיום:

אני נמצאת בארה"ב כבר 4 חודשים. טיילתי ונחתי חודש, בשאר הזמן אני עובדת בעגלות ים המלח. הייתי בסן חוזה (קליפורניה), לפני כמה ימים עברתי לאוהיו. אני חוזרת לארץ בתחילת ינואר, מתגייסת בסופו להיות מאבחנת פסיכוטכנית.

הדרמות ממשיכות בצורה כזאת או אחרת עם אותן דמויות מפתח (דניאל, דוד, תום ועוד). כל פעם מישהו נעלם וחוזר.

חלק מהסיבה שטסתי לפה זה להתנתק קצת מכולם, לנקות את הראש ולתפוס קצת פקספקטיבה על הכל.

אין לי מושג מתי יהיה הפוסט הבא שלי פה

שיהיה לכולם אחלה יום, שבוע, ועוד :)