רחוב העצב החד-סטרי

אגרות אהבה חרוטות על רסיסי זכוכית

שפעם הרכיבו בקבוק

שפעם הכיל סוד

שפעם הכיל אותנו, בעודנו שומרים עליו בחרוף נפש

יומן המסע שהזין אותנו בטיולינו

לא חשוב אם היו במימי לגונה צלולה או חוף ישראלי מזוהם

נרקב והתפורר,

סופו של כל נייר

אך צליל קול הזר, שהעז לדפדף בין נבכי הנפש

עדיין מהדהד בראשי

זכר למשהו, שבחוצפתי הצעירה העזתי ליחס לו בעלות.

כיום נרתעת אני מכל הד שמכה בקירות מוחי, ככד המנסה למצוא מפלט ממים

כרשת דייגים ישנה המנסה להימלט מעובש אצות

צלקת, תזכורת לימייה הרבים בשקט הקרקעית

קול השקט הזר, כל כך מוכר

צלילי המים מתנגשים בסודות האוקיינוס

ספינה חלודה, בתוכה ספר ישן

נרקב ומתפורר

סופו של כל נייר

גם של איגרת, גם של סוד