רחוב העצב החד-סטרי

וואוו המון זמן לא כתבתי פה.

תאמת שפשוט זה לא מה שהייתי צריכה בחודשים האחרונים, אבל עכשיו בעקבות תזכורת מחברה טובה אני מרגישה כן צורך בלעדכן פה קצת.

הרבה דברים קרו, אפילו המון.

התחיל החופש הגדול, הוא עבר לא בצורה מוזרה משהו. עבדתי בפיצריה, הייתי עם D המון. היה הרבה כיף, לא מעט רע, ולא מיוחד במיוחד. אני חושבת שהדבר היחיד המיוחד שקרה חופש זה שאני וD נסענו רק שנינו לחופשה בצפון (כמובן אחרי המלחמה).

נגמר החופש הגדול, התחילה השנה. התחילה בבום, היה הרבה בלבול בהתחלה, שוק, לחץ, הרגשת בדידות מסויימת, והרבה בעיות.

עברו עוד שבועיים שלושה, המצב בלימודים התחיל טיפ טיפה להתאזן, והמצב עם D רק החמיר. ההזדמנות שהחלטנו לתת לזה לא הצליחה. וכך נפרדנו לפני שלושה שבועות בערך. היה הזוי, היה קשה, היה טרגי, היה מוזר.

וכרגע?

כרגע אני מתחילה תהליך מדהים וקשה, שניסית להתחיל אותו כבר הרבה מאוד זמן וזה לא הלך. אני לומדת להיות לבד, להתנתק מD, לתפוס על עצמי שליטה, לחזור לעמית שהתגעגעתי אליה ושאני מאוד אוהבת (קלילה, עצמאית, פליירית, מאושרת), לשפר את עצמי. פעם ראשונה מזה שנתיים אני יכולה לומר בלב שלם- אני וD לא צריכים להיות ביחד ואני גם לא רוצה לחזור להיות איתו. נכון שזה קשה, ושיש המון דיכאונות, ולפעמים נשברת קצת, ולפעמים נופלת. אבל אני בסך הכל שלמה עם עצמי ומרגישה שאני מתקדמת קדימה. אני יותר חזקה, יותר טובה. המערכת יחסים שלי עם D הרסה אותי (ואותו). היא הוציאה ממני צדדים שאני שונאת, וכך התחלתי לשנוא את עצמי יותר ממקודם, נהייתי יותר ויותר תלויה באהבה של D אליי, ועוד ועוד סימפטומים.

התהליך הוא קשה, וכואב. אבל הבנתי שחלק מאוד חשוב ממנו הוא גם לדעת שזה בסדר להישבר לפעמים. אני רק אנושית, וזה טבעי. לדעת ולקבל שזה קשה, אבל זה לא אומר שצריך לוותר מראש. להתעורר בבוקר עם ידיעה שהולך להיות היום קשה, כמו אתמול, אבל אני מתכוונת להילחם בזה. לדעת שסביר להניח שבאיזשהו שלב היום אני אכנס לדיכאון, אבל להילחם עם עצמך כדי שזה יהיה כמה שפחות, כמה שיותר מאוחר. לדעת שמחר יהיה קשה, יכול להיות שלא פחות מהיום ומאתמול, אבל להמשיך להילחם כי אולי מחרותיים או עוד שבוע או עוד חודש זה יהיה קצת יותר טוב. אולי אז אני אצליח להיות קצת יותר זמן לבד, ואולי אז אני אוהב את עצמי קצת יותר, אולי יכאב קצת פחות לראות את D, ואולי הפיתוי יהיה קצת פחות מקשה.

ונכון שזאת לא הפעם הראשונה שאני מתחילה תהליך כזה או דומה, וכמובן שעובדה זו גם מקשה וגורמת לפקפוק. אבל גם הפעם, כמו רוב הפעמים, זה מרגיש שונה. זה מרגיש יותר טוב, יותר נכון, יותר חזק. אז מי יודע- אולי הפעם זו הפעם?

אולי הפעם זה יעבוד?