זמנים מוזרים

שלא בא לי על הפוסט הקודם כ"כ.

אני רוצה קצת לשנות את הגישה.

אני לא אפרסם יותר מדי פרטים מסוכנים.

אבל הולך להיות לי שבוע מעניין מיום רביעי.

מאוד מעניין.

ואני מקווה שאני אסתדר.

אני לא רוצה לפרסם פה יותר מדי פרטים

בגלל בטחון.

אז מי שיודע למה שפשוט לא יגיד בבקשה.

בכל אופן

אני רוצה להשיג איזה קפושון אחד

ועד שאני לא אשיג אותו אני באמת לא ארגע.

כפי ששמתם לב

הבלוג הזה לא ממש רלוונטי כ"כ אלי.

אז אני חושבת שבזה נסיים.

פשוט רציתי לסיים את הבלוג באיזה פוסט סיום כזה.

לא רשמי ולא קבוע.

אבל פשוט שלא יהיה פוסט אחר כמו "אני נוסעת לפולין,

נתגעגע"

אז רציתי לשנות את זה במשהו אופטימי או לא יודעת מה.

בכל אופן,

אני חושבת שכאן סיימתי את הבלוג.

לא יודעת למה. אבל יש לי הרגשה שמיציתי, לפחות את הכתובת הזו.

תכף יהיה לבלוג 3 שנים.

אני חושבת שהגיע הזמן לסיים את התקופה הזו.

אין יותר מדי הסברים.

אני לא מרגישה בנוח לכתוב פה דברים אמיתיים וגם לא לפרסם תמונות

וסרטונים.

השתנו לי המון חברים.

פעם הייתי בכלל אדם אחר.

כל התקופה הזו של השינויים מופיעה פה, אני לא מתכוונת למחוק את הבלוג.

זה ישאר לי למזכרת.

אבל אני פשוט מרגישה שאני לא צריכה אותו יותר והוא רק גורם לי למועקה או משהו.

אז זהו. תמה תקופה ארוכה מאוד של שינויים.

אולי הפוסט הזה לעצמי, אולי לחלקכם.

אבל זה בהחלט מרגיש לי כמו הסוף של זה,

והתחלה של גישה חדשה.

לסיום, אני אשמח לסגור בשיר ותמונה למזכרת-

Coldplay - Don't Panic

Bones sinking like stones,
All that we've fought for,
Homes, places we've grown,
All of us are done for.

And we live in a beautiful world,
Yeah we do, yeah we do,
We live in a beautiful world.

Bones sinking like stones,
All that we fought for,
Homes, places we've grown,
All of us are done for.

'And' we live in a beautiful world,
Yeah we do, yeah we do,
We live in a beautiful world.

'And' we live in a beautiful world,
Yeah we do, yeah we do,
We live in a beautiful world.

Oh, all that I know,
There's nothing here to run from,
'Cos yeah, everybody here's got somebody to lean on.

נתראה בשמחות

קצת אופטימיות,

שירן

נ.ב.

כן, אני יודעת, לא כזה יפה לי לחייך

אבל מילא