הדמיון הוא המפתח למילים שלי. השאר צבוע בעזרת קצת מדע בדיוני.

כפי שציינתי פוסט שעבר...זה ניראה כאילו אני כותבת אבל ג'ני מקריאה לילדים.

 *פתיח לסיפור*

פרק רביעי

בלילה אחרי ההלוויה,מייק התיישב לצד ג'ני,

הוא חיבק אותה ואחז בה בזרועותיו.

"בואי.."הוא לחש לה ברכות והם החלו להתנשק.

לאט לאט הבגדים כבר היו על הרצפה,

לא היה מה שחצץ ביניהם והם היו אחד בתוך השנייה.

"מה זאת אומרת אחד בתוך השנייה?"שאל ג'ייקוב.

"שהם שכבו ג'ייקוב..הם יזדיינו.."אמרה ג'ס.

"איזה פה מלוכלך ג'ס..לא יפה לדבר ככה"אמרה ג'ן.

"הם עשו אהבה ג'ייקוב.."אמרה ג'קי.

"אהה הבנתי..תמשיכי דודה ג'ן.."אמר ג'ייקוב.

"אוקיי..אני ממשיכה"אמרה ג'ן בפעם המי יודע כמה.

למחרת בבוקר ג'ני התעוררה עם בחילות נוראיות,

היא לא ייחסה להן חשיבות גדולה כל כך והעירה את מייק.

מייק התעורר ונשק על שפתיה.

"בוא ניסע למקום ההוא" ביקשה ממנו ג'ני.

"מה יש לך לחפש שם?"שאל מייק.

"שם אמצא תשובות.."אמרה וידעה שהיא צודקת.

"טוב נו בסדר.."אמר מייק בחוסר רצון.

הם נסעו לכתובת החדשה בתקווה למצוא תשובות.

שהם הגיעו למקום הם ראו מולם אחוזה,

מה שהיה אמור להראות כבית יתומים.

הם נכנסו לקבלה וניגשו לפקידה שם.

"שלום אנחנו מחפשים כמה תשובות מהעבר"מלמלה ג'ני.

"איזה תשובות..?"שאלה הפקידה כלא מבינה.

"במקום הקודם שלכם..היה מישהו בשם נייק"אמרה ג'ני.

"רק רגע אקרא למישהי שיותר זמן פה.."אמרה הפקידה,

היא נעלמה בתוך חדר אחר.

שיצאה משם,יצאה יחד עם אישה מבוגרת מעט,

שערה היה שחור עם טיפה שערות לבנות.

"בואו איתי.."אמרה והם הלכו אחריה.

"לא היה לי נייק..אלא מייק.."אמרה האישה.

"אבל כאן רשום נייק..."אמרה ג'ני והראתה לה במחברת.

"זאת מחברת ישנה שהכתב דהה מעט זאת האות אם"אמרה האישה.

"אוקיי..תודה.."אמרה והם הלכו משם.