הדמיון הוא המפתח למילים שלי. השאר צבוע בעזרת קצת מדע בדיוני.

בס"ד

קצת לפני שבת..פרק שישי..

פרק שישי:
"איך ככה?"אמרה אם המנזר וניסתה להחדיר ללוסי,
אך לוסי מיהרה לעצור אותה, אם המנזר הייתה חזקה יותר והחדירה לה.
"לא..בבקשה.."התחננה לוסי אך אם המנזר מיהרה להחדיר לתוכה את איברה.
"לא,למה?"שאלה לוסי והביטה על הדם שהיה על אצבעותיה.
"את שיקרת לי לוסי,התחזית לאחותך.."אמרה אם המנזר.
"מה זה משנה עכשיו?בכל מיקרה איבדתי אותה..מה עוד את רוצה שאאבד חוץ מבתוליי

שגם אותם הרגע לקחת ממני?"אמרה לוסי והדמעות מילאו את פניה.
"אל תדברי אליי ככה לוסי.."אמרה והורידה ללוסי סטירה.
"אני הולכת מכאן..אני אחפש את אחותי!"אמרה לוסי ויצאה משם בסערה.

בינתיים אנה העבירה את הלילות עם גברים מבלי לדעת,
היא חשבה תמיד שמדובר ברמון,איננה יודעת שרמון בסך הכל
עומד מהצד מחייך מפה לאוזן וסופר את הכסף שהיא מביאה לו.
הוא ניצל אותה כל-כך,ניצל את העיוורון שלה,
מנצל את התמימות שלה.

לוסי הביטה על עצמה במראה, שיערה התארך,
היא פתחה את המגירה וגזרה לעצמה את השיער עד ללחיים,
היא לבשה שמלה לבנה עם פרחים אדומים,שמה נעליים אדומות,משקפי שמש,
התאפרה,שמה את כובעה האדום, ארזה מזוודה ויצאה מהמנזר,לחפש את אנה,אחותה.
היא הוציאה את התמונה מתחת לכר,מביטה עליה וממהרת ללכת משם.
"סליחה,ראית במקרה את הבחורה בתמונה?"שאלה מישהו ברחוב בו עברה.
"כן,זאת..אנה..הזונה העיוורת..משם.."אמר הבחור והצביע על בית כלשהו.
"מה?היא נהייתה..אני לא..מאמינה.."אמרה והחלה לבכות,נותנת לעצמה ליפול בזרועותיו.
"מאיפה את מכירה אותה?את השנייה,כלומר..אחותה?"שאל הבחור ולוסי הנהנה.
"אני לא שכבתי איתה..אבל חבר שלי כן..הרמון ההוא מנצל אותה..."אמר הבחור.
"אתה יכול לעזור לי?אני רוצה לעצור אותו מלנצל אותה.."אמרה לוסי.
"אני אעשה למענך מה שתבקשי,אגב אני פביאן."אמר והושיט לה את ידו.
"לוסי.."אמרה והושיטה לו יד בחזרה,הוא אחז בידה,הקריב אליו ונישק אותה.