הדמיון הוא המפתח למילים שלי. השאר צבוע בעזרת קצת מדע בדיוני.

פרק תשיעי:
עברו חודשיים,
"לוסי פרננדס יש לך מבקר!"אמר לה הסוער שפתח לה את דלת הסורגים.
"מי כבר בא לראות אותי?במדים האלה?"שאלה את עצמה,מביטה על המדים הכתומים.
"היי לך אחותי היפה!"אנה נכנסה לחדר ולוסי שמחה שהיא רואה.
"היי לך אנה,את יכולה לראות?"שאלה,יושבת מולה בחצר הגדולה,מוציאה סיגריה.
"כן,אני רואה..אני סופסוף רואה!"אמרה לה אנה,והדליקה לה את הסיגריה עם המצית הורודה שלה,לוסי לקחה את המצית.
"אני שמחה לדעת שאת רואה,מה שלומך חוץ מיזה?"צחקה ואיפרה את הסיגריה אחרי שאיפת העשן שלה.
"התחתנתי,אבל אני לא יכולה להיכנס להריון!" היא אמרה ולוסי הביטה עליה בשקט רק ממשיכה לעשן.
"תשאירי לי את המצית אנה..ו..מ..מה..למה?"אמרה לוסי ואז שאלה.
"או.קיי ורמון עשה לי משהו שהרס לי את הרחם.."אמרה לה בעודה מדליקה גם היא סיגריה ושאפה את

הסיגריה,לוסי הושיטה לה את היד והיא הביאה לה את המצית.
"אם הייתי יכולה לעצור אותו לפני הייתי עושה את זה!"אמרה לוסי בגאווה.

"אז למה באמת באת לפה אנה?"אמרה ושמה את ראשה בין ידיה.
"באתי לספר לך שהשוטר אורירו בעלי!"היא אמרה בביטחון,ולוסי התחילה לצחוק.
"מה?באמת?"שאלה אותה בטון מופתע,היא לא האמינה למשמע אוזניה.
"כן,הוא עזר לי עם הניתוח בעיניים ושיצאתי ממנו הציע לי נישואין!"היא שוב דיברה בביטחון,

לוסי כבר לא יכלה לעצור את הדמעות שהחלו להופיע בזויות עיניה.
"אבל..אני אהבתי אותו את לא יכולה פשוט..."מלמלה והתחילה להתייפח בבכי דיכאוני.
"לוסי,הוא רוצה שאת תלדי לנו ילדים!"היא אמרה בביטחון.
"אנה,את לא יכולה לבקש ממני דבר כזה!"אמרה לה,הדמעות כבר לא איימו לצאת,הן יצאו.
"לוסי,אני אוציא אותך מהמקום הזה ואת תלדי עבורנו!"היא אמרה בפה מלא ביטחון עצמי.
"אני לא יכולה,אני לא רוצה..אני אוהבת אותו!"אמרה בדמעות,לא שלטה על עצמה כבר.
"לוסי ,ברגע שתצאי מכאן את תקבלי סכום כסף גדול על הלידה הזאת!"אמרה.
"אני לא רוצה ללדת לכם את הילד,אני אוהבת אותו!"אמרה לה,אינה בטוחה שגם אנה אוהבת אותו כמוה,

היא הייתה בטוחה שאנה איתו רק מתוך רחמים על עצמה.
"לא,את תלדי,זה לא ניתן לוויכוח אפילו!"היא אמרה בביטחון.
"מי את חושבת שאת שהתחתנת עם הגבר שאני אוהבת?"שאלה קצת בתוקפנות ואחזה בחולצתה.
"גברת אורירו הכל בסדר?"התקרב אחד הסוערים,בטח חשב שלוסי אלימה.
"כן,העלמה פרננדס קצת מתרגשת.."אמרה  אנה ושחררה את האחיזה של לוסי.
"אנה,תעני לי..למה את רוצה שאני אלד את הילד של הגבר שאני אוהבת?"שאלה אותה.
"כבר אמרתי לך,אני לא יכולה ללדת בגלל רמון!"אמרה אנה.
"תשכחי מיזה,אני בחיים לא אלד עבורכם!"אמרה והורידה לאנה סטירה.
"תשלטי על עצמך אם את רוצה לצאת מיפה!"אמרה לה וחייכה אליה.

"הביקור הסתיים,היא חוזרת לתא שלה!"אמר אחד הסוערים ולקח את לוסי לתא שלה.
מרחוק ראתה את אנה הולכת ולפתע הרגישה שמשהו חסר לה,זה היה הפסד,
לוסי ישבה בתא שלה עם המדים הכתומים האלה ועישנה עוד סיגריה,הדמעות זלגו ללא הפסקה.
היא חשבה על פביאן וכמה שפתאום איכפת לה ממישהו באמת,
היא הבינה לפתע מה זה לאהוב באמת,ככה זה שזה קורה,
שאתה מבין שהתאהבת באמת אתה לא רוצה לעזוב,רק להישאר,
היא כל-כך קינאה לאחותה, לא בגלל שהייתה נשואה,
אלא כי הייתה נשואה למי שהיא בעצמה אהבה,ויותר גרוע,
הם רצו שהיא תלד עבורם.