יום שישי להיות בבית עם כוס קולה קרה , קוביות קרח מרובעות , שמיכת פיקה צבעונית טלוויזיה מחליפה תמונות , מאוורר שמדגיש את נוכחותו בעזרת רעשים , שפתיים יבשות , מוסיקה שקטה , דמעה שמתארכת , צורות דמיוניות בראש , זיכרונות משומשים , לבד .
יש לי מיטה , זוג כריות , שלוש מחברות מלאות , קולות של זבובים בראש , אין מרק בסיר ואפילו לא מלפפונים במקרר . זה כבר לא בכי של לבד . זה בכי שלא רוצה להיות ביחד . תתפתחי , תמצאי תחביבים , תיהיה מי שאת , תלכי לבארים מסיבות , תקני ארוחות משומשות במיקרו , תאכלי פחות תשתי יותר , תבכי בקולנוע , תעשני , תקני סמים , אין במה להשקיע אין במה להתבונן .
אני הולכת להתקלח . בגלל החום המטורף שאוכל אותי , בדיוק כמו שדורכים על נמלה . אני מרגישה שהיופי שלי מתמוסס כמו סוכר במים רותחים , מתפזר לכל כיון אבל עדין רואים נקודות לבנות .
העיניים כבר תשושות , הפניים מקבלות תסמינים של אישה בהריון , פשוט בחילה שלא נגמרת . הדיכאון לא חזר זה פשוט איזה מעבר של התבגרות , של הלבד של לגלות את עצמך . בולשיט בולשיט בולשיט .
אני רוצה רק מים קרים ולגמור , לגמור עם עצמי , עם הנוכחות של השעמום עם הכובד של הצפייה . ואני רציתי לכתוב קטע מיני .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
