סוף סוף, אחרי שנתיים ארוכות של בעיקר סבל, השתחררתי. טוב, חמשת החודשים האחרונים היו סבירים, ברגע שיאיר הגיע די השתפר, למרות שאני לא יכולה להגיד שהיה לי ממש טוב. אם הבמבה הקטן לא היה, בטוח היה יותר טוב. אבל לא משנה, הכל נגמר.

מתחילה תקופה חדשה בחיים, בעצם החיים מתחילים. העצמאות באה לי בבום אבל אני מנסה לקחת את זה צעד צעד כדי לא ליפול פתאום בבת אחת. אני מנסה למצוא עבודה נחמדה שתכניס הרבה כסף כי אני ממש צריכה את זה עכשיו.

עכשיו הכל תלוי בי, מה אני אעשה, מי אני אהיה. מה יהיה איתי עוד 10, 20 שנה? הכל נתון לבחירתי. אני חושבת שכבר יש לי כיוון לקריירה, אבל אני לא אתחיל ללמוד בשנה הקרובה, זה יהיה בשנה הבאה (בעצם שנה וחצי כי שנת לימודים אקדמאית מתחילה באוקטובר).

זה מעמד מוזר. כל הדרכים פתוחות בפניי ואני רק צריכה להחליט באיזו דרך ללכת. רק שאני לא יודעת מה לעשות. טוב, עוד לא עברו אפילו שבועיים מאז שיצאתי לחופשת שחרור, נראה מה יהיה. אני מקווה למצוא עבודה לפני שיעבור חודש.

טוב, חפרתי חח. מזל טוב לי! (בקרוב פריסה P:)