בכיתה ד' קיבלתי את השוק של החיים שלי.

אבא בא לאסוף אותי מחברה, והמשפט שהוא אמר לא יצא לי מהראש בחיים:

"גלי, אני מצטער להודיע לך, אבל אני ואימא מתגרשים".

התחלתי לבכות כבר באוטו, לא רציתי לדבר איתו.

כשהגעתי הביתה רצתי לחדר, נעלתי את עצמי שם, בכיתי ובכיתי, ולא רציתי לפתוח את הדלת לאחיות הגדולות שלי שקראו לי לפתוח את הדלת.

אבא עזב את הבית, במשך קצת יותר משנה, הייתי רואה אותו רק פעם בשבוע, כשהוא היה בא לבקר אותי ואת האחיות שלי, כל יום ראשון /שלישי בערב.

ופעם בשבועיים הוא היה לוקח אותי לסבתא, שם הוא עבר לגור.

במשך השנה הזאת, כעסתי על אימא שלי, והתקופות שהייתי עם אבא היו המאושרות.

היה לי קשה בבית ספר באותה שנה.

אני זוכרת שהאחיות שלי תמכו בי כל התקופה הזו, ועד היום אני מודה להן על זה.

היה איזה יום אחד, שאימא שלחה אותי לקניות במכולת, ופשוט באמצע הרחוב נעמדתי והתפללתי לאלוהים שיחזיר את אבא שלי הביתה.

אחרי קצת יותר משנה, ההורים שלי חזרו להיות ביחד, אני בחיים לא אשכח את הרגע הזה,אבא נכנס הביתה, חיבקתי אותו כל כך חזק. בחיים אני לא אשכח את הרגע הזה.

זה היה לפני 6 שנים בערך.

היום ההורים שלי עדיין רבים אחד עם השני, ככה זה בזוגיות אין מה לעשות, אבל זה עושה לי רע לשמוע אותם רבים, כי אני לא רוצה שהשנה ההיא תחזור, עכשיו יהיה לי יותר קשה, כי אני בגיל ההתבגרות, או שלא, לא יודעת.

כל פעם שההורים שלי רבים אני פשוט נזכרת בכיתה ד'.

ולפעמים אני יושבת בחדר ובוכה.

כי זה קשה, אני לא רוצה שהוא יילך שוב, לא, קרה כבר כמה פעמים שהוא כמעט הלך שוב, אבל הוא נשאר, בשבילנו.

זוגיות בנישואין זה דבר מסובך.

מה שכן אני בטוחה, שאם יש אהבה אמיתית, היא תנצח.

ובין ההורים שלי אני בטוחה שיש, אחרת אבא שלי לא היה חוזר הביתה.

אני חושבת שזוג שעומד להתגרש, צריך קודם כל לחשוב על הילדים, לראות אם אפשר לפתור את כל הבעיות בשבילם.

כי גירושים הורסים את הילדים וזה מוכח.

צריך להתאמץ הכי חזק שאפשר, בשביל לשמור על משפחה מאוחדת, כי זה מה שעושה בן אדם מאושר.

בהצלחה לכל מי שעושה מחר בגרות במתמטיקה...

איך תגדירי חברה טובה?
חבר/ה טובים צריכים להיות אנשים שיקשיבו לך.
שיהיו שם כתצטרך אותם גם אם אתה לא מבקש.

שיאהבו אותך בגלל מי שאתה ולא בגלל מה שיש מסביבך.
שידעו לכבד אותך.
שיהיו נאמנים לך.
שיצחיקו אותך שאתה עצוב.
שלא ינצלו אותך.
שלו ישחקו אותך חברים שלך בשביל להשיג משהו ואחכ יתקעו לך סכין בגב.
שילמדו לסלוח לך (תלוי כמובן בנסיבות).
שלא ינטרו לך טינה.

וכמובן שיהיו איך לא רק שרע לך, גם שטוב לך.

שיהיו מאושרים איתך כשאתה מאושר.

שיצחקו איתך שאתה צוחק.

מי החברה הכי טובה אי פעם היה לך ולמה דווקא היא?
ארתור, עינב וירדן.
פשוט כי הם עונים על ה"דרישות" הנ"ל.

מה הדבר הכי קיצוני שהיית מוכנה לעשות בשבילה?
כל דבר, תלוי בנסיבות.


השלימי: יותר חשוב מחברה טובה זה....
אין דבר כזה...
גם למשפחה צריכים להיות תכונות של חבר/ה טובה.

אם היית יכולה לעצב לעצמך חברה (תכונות, מראה, בגדים, קול וכו’)- איך היית מעצבת אותה?
תכונות - כמו בשאלה הראשונה, ובנוסף, תחומי עניין כמו שלי, המראה והבגדים לא חשובים לי.


מה יכול לדעתך לפרק חברות?
בגידה, חוסר נאמנות, חוסר היכולת לסלוח וכו'.

האם פעם קרה שחברה טובה אכזבה אותך? מה היא עשתה?
כן, בהחלט.
הסיפור לא חשוב.

האם לדעתך את חברה טובה? למה?
אני לא יודעת להגיד על עצמי אם אני חברה טובה..
רק החברים שלי יכולים להגיד את זה.

מה הסימן לתחילתה של חברות מופלאה, לדעתך?
אם יש כימיה.
חוץ מזה דברים כאלה מרגישים בבטן ובלב.
אין סימן חיצוני שמראה את זה.

ומה לדעתך הוא הסימן לסיומה של חברות?
בגידה, חוסר נאמנות, חוסר היכולת לסלוח וכו'.

אחרי השיחה שלנו אתמול...

רק אז הבנתי.

שזה באמת לא שווה את זה.

שלא שווה שאני אקריב את היחסים הכל כך טובים איתך.

שאני באמת חשובה לך.

אני לא חושבת שאף פעם לא הייתי חשובה ככה למישהו (חוץ מהמשפחה שלי כמובן, שעכשיו מבחינתי אתה חלק ממנה).

אף פעם לא היה לי חבר טוב כמוך.

וכמו שאמרתי בפוסט הקודם: אף פעם לא היה אח.

אז מה שרציתי להגיד, זה שאני מצטערת שגרמתי לך להרגיש שפגעת בי.

כי בעצם זו אני שפגעתי בעצמי.

והאשמתי אותך בזה.

עשיתי לך את הדבר שאני הכי שונאת שעושים לי - שמאשימים אותי על דברים שאף פעם לא עשיתי.

אני בעצם האשמתי אותך, במשהו שעשיתי לעצמי.

וזה לא בסדר מצידי.

כי אני יודעת מה אני אומרת, אני האשמה פה.

לא הייתי צריכה לעשות את זה.

אני מקווה שביחד נוכל לשכוח מכל מה שקרה.

כי אני באמת אוהבת אותך כמו אח.