ניסרתי מעליך את הצמרת

והשורשים המשותפים,

לא השארתי זכר לאדמת המושב

ולמקצבים מטורפים.

גם לא לקליפת

הגזע שקיוויתי שתהיה.

שייפתי

מכל הלראות והלהיראות

מכל המי ומי

בכל המקומות. נשפתי

לפזר את אבק הכוכבים

עד אליהם היתמרת.

והנה בכל זאת

עיני ינשופים

מקושטות קמטי צחוק ילדות

וריסים ענפים,

מצח טרוד חרוש חכמה,

רוח להמון כיוונים

וגומה.