פולניות נהנות פחות

נמאס לי להרגיש אשמה שרע לי.

ללכת על קליפות ביצים כי באיזו זכות אני מתלוננת.

נמאס לי שחושבים שאני ילדה מפונקת ובכיינית שהחיים שלה יותר מדי קלים שהיא מתאמצת להוכיח שהיא סובלת.

נמאס לי שחושבים שאני פוזאיסטית שבוחרת להתעטף במסכנות כי זה מאגניב והיפסטרי ומתוחכם והאימו של שנות הבואכה-עשרים של שנות האלפיים. 

נמאס לי שמסתכלים עליי וחושבים, "עוד אחת שצועקת 'דיכאון' וחושבת שמישהו קונה את הבולשיט. הרי היא מחייכת וצוחקת ועושה ובגדול מתפקדת והיא לא כל היום במיטה (אני כן) ולא נכנסת להתקפים פסיכוטיים ולא פראנואידית ולא תשושת נפש אז מ.ש.ל שהכל הצגה, פני מקום למישהו שבאמת צריך עזרה".

למרות שבתכלס, האחרון דווקא לא אמור לשנות לי. תחשבו שאני סבבה ותתעלמו מההלקאות העצמיות, תשייכו הכל לקפריזות ולרצון בצומי. יותר טוב. לא רוצה שתנסו "לעזור" לי, אז טוב לי שאתם לא חושבים שאני זקוקה לעזרה.

אבל למרות שברמה הפרקטית כל העניין הזה עובד לטובתי, זה עדיין מעצבן אותי שאנשים מניחים שיש רק צורה אחת לדיכאון. שזה הכל או כלום. 100 או 0. שאם אני לא עונה על הקריטריונים הקיצוניים ביותר לדיכאון, אז אני לא באמת בדיכאון. 

אתמול הייתה לי פגישה עם הפסיכיאטרית החדשה.

היא מהממת. היא סופר-דופר מקצועית, אחראית וגם רגישה, משב רוח מרענן אחרי הפסיכיאטר הדפוק שהיה לי. היא הזדעזעה כששמעה אילו כדורים הוא רשם לי ובאילו מינונים, ונזהרה, בקושי רב, שלא להגיד מה היא באמת חושבת עליו.

"את יודעת איזה מוניטין יש לו, נכון?"

ואני חייכתי. יודעת, יודעת, ואחרי שטופלתי אצלו אני יכולה להעיד שכל מילה בסלע בלשון המעטה.

היא לא הבינה למה לעזאזל הוא נתן לי כל מיני תרופות לטיפול בהתקפים פסיכוטיים, בסכיזופרניה ואפילו בהפרעות קשב וריכוז. (לגבי הפרעות קשב וריכוז- אני מאמינה כבר שנים שיש לי על אף שמעולם לא אובחנתי או בכלל נבדקתי בנושא, ובטח שלא קיבלתי הקלות במבחנים וכאלה, ולפסיכיאטר בכלל לא סיפרתי על זה, אז אין סיבה שהוא ירשום לי תרופה כזאת). 

"מה שאת מתארת זה אפילו לא דיכאון," היא אמרה לי בתימהון, "את חווית משבר- בגידה של הבן זוג שלך, והגבת אליו באבל, כפי שטבעי ונורמלי לעשות".

ואני ניסיתי להסביר שהדיכאון בכלל לא קשור לאקס שלי, שהוא היה שם מאז ומעולם, ונוכח בצורה חזקה גם עכשיו, בלי שום קשר אליו. כן, האקס שלי עשה את שלו, ואני לא מסירה ממנו אחריות לבעיות האמון והיחס שלי לזוגיות, אבל הוא ממש לא הגורם לדיכאון. הדיכאון היה לפניו, וימשיך עוד הרבה אחריו. 

אבל, היי, קל ליפול לסטיגמות.

אולי היה יותר פשוט אם לא הייתי מספקת רציונליזציה לעצב.

אם על פני השטח הייתי מתארת חיים מושלמים ונטולי בעיות, כשעדיין ברקע מנקר הדיכאון. ואולי זה גם לא היה טוב. כי אז הייתי שוב סתם הילדה הבכיינית והמפונקת שמשעמם לה אז היא ממציאה קשיים. כשבאים מראש עם רשימת קריטריונים, נורא קל לפסול. 

השיחה כן הייתה טובה.

והפסיכיאטרית היא גם מטפלת בפסיכותרפיה, אז יהיו לנו פגישות שבועיות- כבר בשבוע הבא יהיו שתי פגישות! אתם גאים בי?

והיא גרה בטיז אל נבי ולוקח לי שעה וחצי להגיע אליה אבל זה לא משנה, כי יצאתי מהפגישה בהרגשה חביבה שיש פה מישהי שבאמת רוצה לעזור לי. לפני שיצאתי מהדלת היא חייכה אליי ואמרה לי "יהיה בסדר".

אז אני אהיה פאסיבית, כמו שאני יודעת הכי טוב. ואם היא רוצה לטפל בי כמו שמטפלים במישהי עם דיכאון מומצא, אז סו בי איט.

פאסיבית-פאסיבית, אבל את ההחלטה הסופית אני אקבל, ולא אף אחד אחר. ואם אני ארצה לעשות את מה שלא רוצים שאעשה, אז על אפכם וחמתכם אני אעשה את זה. ולא תעזור כל ה-tough love. לטיפול אני אלך, ואני אעשה מה שהיא תגיד לי- אני מוכנה לנסות דרכים אחרות. אבל אם אני ארגיש שמזלזלים באינטיליגנציה שלי, או לא לוקחים אותי ברצינות, או שהטיפול פשוט לא אפקטיבי- אז עם כל הכבוד- חלאס. יש גבול לכל תעלול. אני לא עד כדי כך מריונטה. וגם אם אני טועה- וואלה- תנו לי לטעות. תאמינו לי שאני לא אבידה כל כך גדולה. אבל את זה, אני רוצה להחליט לבד.

ונעבור לתכלס.

שבוע שעבר התברר שיש בדירה שלי נזילה, ובעלת הבית שלי התייצבה עם צמד אינסטלטורים לצורך התיקון. בזמן שמריו ולואיג'י מתעסקים עם הניאגרה, בעלת הבית שלי, שהיא ילדונת שלדעתי צעירה ממני, עדכנה אותי שכשיסתיים לי החוזה בפברואר, היא מתכוונת להיכנס לגור בדירה.

עכשיו זוכרים שאמרתי שאני רוצה לקנות דירה? הכל טוב ויפה, אבל אף אחד לא ייתן לי משכנתא, ואני גם לא ארצה לקחת, בלי שיש לי עבודה מסודרת. ועדיין אין לי. ומי יודע מתי תהיה, וכמה משכורות אני אצליח להקריץ ממנה עד לפברואר לכל היותר, וגם אז כל תהליך הקנייה של הדירה, והרי שבינתיים אני לא אחפש לי שכירות חדשה לכמה חודשים בודדים, משמע שבפברואר אני כנראה הולכת להיות הומלסית. לא באמת. אני כנראה אגור תקופה אצל אמא שלי, אבל תאמינו לי, עדיף להיות הומלסית. 

שאלו יהיו הצרות שלי, אה?

טוב.

אז אני לא אגיד כלום.

ואם כבר דיברנו על אמא..

אני מנסה להימנע מלדבר עליה כי זה באמת כואב לי, אבל המצב הנפשי שלה לא טוב. ואני מנסה להיות חזקה בשבילה, להעמיד פנים כאילו אצלי הכל בסדר.

אמא שלי לא חושדת בכלום.

כן, נו, אני הרי דכאונית מתפקדת.

הזן הכי גרוע.

אני מתלוננת רק פה.

ופה זה באמת נראה כמו הרבה, אבל תחשבו שכלפי חוץ הכל זיוף ואנשים לא מנחשים בכלל.

ואמא שלי...

זה הורג אותה.

אחי.

ואני.

כרגע בעיקר אחי, אבל אני גם לא מציאה גדולה.

בחיי שאם הייתי יכולה להביא לה נכדים בלי שאני אצטרך להיות אמא שלהם הייתי עושה את זה תוך שנייה.

ואח שלי, אני רוצה לכעוס עליו, אבל זה לא פייר.

כי למה לי מותר לבחור ולו אסור?

הוא מאוהב. הלוואי עליי.

"את לא יכולה לצפות שהכל יהיה בדיוק כמו שאת רוצה," אני אומרת לה בעצב.

"לא הכל! רק דבר אחד! מה אני כבר מבקשת! אני כבר זקנה וחולה, מה נשאר לי בחיים האלו? אני כל כך רוצה נכדים.."

זה שובר לי את הלב.

אתם יודעים כמה פעמים אשכרה שקלתי, אשכרה עברה לי בראש המחשבה, להביא ילד בשבילה? ילד שאני אשנא אותו, ואשנא את עצמי שהבאתי אותו, ילד שיינוק ממני את הטיפה האחרונה של חופש ובחירה שעוד יש לי, שידרדר את המצב הנפשי שלי עוד יותר, שאני אתחרט עליו כל פאקינג רגע בחיים שלי- בשבילה. כדי שיהיה לה נכד. שתהיה לאישה האלמנה הזקנה החולה והמרירה הזאת סיבה קטנה לחייך.

היא חושבת שמישהו עשה לה עין הרע. כן. או כישוף. מה אתם מתפלאים? מדובר באישה מאמינה. אפילו אני עד לא כזה מזמן הייתי סמי-דוסית. היא אישה פשוטה, מיושנת, מסורתית, אמא שלי. אז היא הלכה לקוראת בקפה.

והקוראת בקפה אמרה לה על ההתחלה "מי זאת האישה הזאת עם הבן שלך??" ואמא שלי נחרדה. והקוראת בקפה כנראה קלטה שהיא נגעה פה בנקודה, אז היא המשיכה ללחוץ- "האישה הזאת רעה והיא כישפה את הבן שלך! ואסור שהוא יידע את זה כי אם הוא יגיד לה על זה משהו היא תשים לו משהו באוכל!" ושנייה לפני שאמא שלי מתעלפת, הוסיפה- שתמורת 20 אלף שקל היא תטיל כישוף נגד שיפריד בינהם.

"שלא תעזי לשלם לה אגורה," אני חושקת שיניים. כוס אמא של כולם. מנצלים אישה במשבר. משחקים לה ברגשות. והבת הדמיקולו שלה לא יכולה לעשות כלום. בקושי על עצמה היא יודעת להגן.

"היא אמרה לי עוד דברים," היא ממשיכה, "גם עלייך".

"מה אמרה עליי?"

"שתתחתני תוך שנה. ויהיו לך שני ילדים".

כן, אם הייתם צריכים עוד הוכחה שלא צריך להאמין לבעלי האוב האלו.

הבחור לא יצר קשר.