פולניות נהנות פחות

לא הולכת לחדר כושר.

כשהלכתי בפעם הראשונה (וכנראה האחרונה) השבוע, אתמול, בקושי הצלחתי לעשות משהו. מלאנג' וחצי התחלתי לראות נקודות לבנות בעיניים. אמרתי שוב למאמנת שזהו, והיא שוב אמרה לי ששום זהו ושיקרה שהאימון שלי בסדר גמור. 

היום תכננתי ללכת לעשות קעקועים. רציתי לנצל את ההזדמנות לפני שאני אתחיל לעבוד (יום ראשון) וכבר לא אוכל. איפה שאני רוצה לעשות- וזה רק בגלל שהם היחידים שאני מכירה שעושים קעקועי אצבעות- עושים יום פתוח מ-8 בבוקר, שזה אומר שכולם באים לפני 8, מחכים לפתיחה ב-8, ואז נרשמים אצל העובדות לפי סדר הגעה. בפעם הקודמת שהייתי נכנסתי רק ב-14:00. אז שמתי לי שעון מעורר יפה יפה לרבע לשבע, והלכתי לישון ב-23:00 כמו ילדה טובה וסחית, וכשהשעון צלצל בבוקר, אמרתי בלב "כל הזין" וחזרתי לישון.

וזה נמשך עד 12. ואז ב-12 קמתי בחוסר חשק, רק כדי להתקשר לחברת ביטוח מנהלים שלי כדי לסדר משהו, ואחרי 40 דקות המתנה כשהם סוף סוף ענו לי, סיימתי את השיחה, לקחתי איזה סנדוויץ' לנשנש מול אסף גרניט בטלויזיה, ו- נחשו מה- חזרתי דוך לישון. עד עכשיו, וזה גם, רק כי הגיע השליח של המכבסה.

ככה ש-90% מהיום עד כה ישנתי. ואני כבר לא בגמילה, אז אין לי תירוץ. ואני עדיין מתה מעייפות.

לא יודעת איך אתחיל ביום ראשון. ממש לא בא לי. זה היה חתימת חוזה בהפתעה, ואני זרמתי, כי אני צריכה עבודה, וכי לפני דצמבר, וכי אולי עתידות מתגשמים, אבל אני קצת iffy לגבי העבודה הזאת, למען האמת. מעבר לזה שהולכות להיות שיחות, המנהלת כבר ישר הבהירה לי שאנחנו בתקופת סוף שנה ויש עומס ואנשים לא רואים את הבית. "ואנחנו פה אמהות לילדים," היא אמרה, כדי שאני אבין שאין לתחת הרווק והאלהורי שלי מה להתלונן. בסדר, נו. שעות נוספות. מקווה שאהיה טובה. מקווה שהאנשים יהיו נאים בעיניי, ואני בעיניהם. אבל ככל שרגעהאמת מתקרב, אני מקבלת רגליים קרות. לא בא לי. ואני לא בדיוק יודעת למה. אבל משהו מפחיד אותי. אני פשוט לא יודעת מה אני רוצה.

ובינתיים שוב התפתיתי לענות לאיזה אחד שפנה באפליקציה. הוא דווקא נראה מה זה חמוד, ולא עשה שום דבר לא בסדר, אבל שוב נלחצתי. זה אפילו לא הגיע לשלב ה"בואי נעבור לטלפון", הוא רק שאל מה אני עושה כיום, ואני כבר קיבלתי כאב ראש מלהצטרך להיכנס לזה שאני מתחילה עבודה חדשה שכבר לא היה בא לי לענות, והוא, מסכן, חשב שהוא עשה משהו לא בסדר, אז לא היה לי נעים ועניתי, ואז הוא אמר בהצלחה, כולו שפע אושר וכוונות טובות, ולי לא היה איזה משהו שנון וצ'יל להגיב על זה- אז פשוט השארתי אותו להתייבש בשמש. עד לרגע זה.