פולניות נהנות פחות

אחרי שתי אכזבות רומנטיות נוספות החלטתי רשמית על התנזרות מדייטים. כרגע אני קוראת לזה "הפסקה", שזה הכי אופטימי שלי, אבל אני יודעת שאני משלה את עצמי. אני לא רואה את עצמי חוזרת לשם. לא מרגישה שלמה עם עצמי. לא מסוגלת למכור את עצמי.

ובינתיים

האקס היה בדייט אתמול.

ברור שזה לא אמור להיות אכפת לי.

במיוחד בהתחשב בזה שלו לא היה אכפת מכל הדייטים והזיונים שלי.

אבל תמיד היה לי ברור, גם כשהשליתי את עצמי שהידידות הזאת בינינו בסדר, וטובה- שיש לה תאריך תפוגה.

והיה לי ברור שתאריך התפוגה הזה הוא לא מתי שאני אמצא בן זוג- אלא מתי שהוא ימצא בת זוג.

כי, לצערי, למישהי אחת פה עדיין, מסיבה אידיוטית ולא ברורה- אכפת יותר. אם אני הייתי בזוגיות.. אלא אם כן הבנזוג היה מתעקש.. לא יודעת עד כמה הייתי מסוגלת לחתוך את הקשר הזה. יש לי איזו תלות הזויה בו. וזאת למרות שאני יודעת, בכל מובן אפשרי, כמה שהוא רע לי, כמה שאני באמת לא רוצה בו כבן זוג. אבל היסטוריה. ואסוציאציה. אין לי עוד רפרנס לזוגיות חוץ ממנו. אין לי עוד מישהו שחיבק אותי וגרם לי לרצות שהחיבוק יימשך לנצח. אין לי עוד מישהו שיכולתי לעשות איתו את הדברים שהם רק שלנו. אין לי מישהו שכינויי החיבה אליו יצאו באופן כל כך טבעי, עד שכבר לא היה לו שם מבחינתי. 

אז ברור שכשאני כמהה לזוגיות- זה הרפרנס שעומד לנגד עיניי. אפילו שהיו בו הרבה קטעים מסריחים- את הדברים הטובים אני עדיין רוצה. 

אבל ברור לי, שהוא, במקרה שייכנס לזוגיות חדשה, יעיף אותי לכל הרוחות בלי להסתכל לאחור. זה ברור לי, ואלו לא רגשי הנחיתות מדברים. הוא המשיך הלאה מזמן. ואני לא אתפלא אם הידידות הזו מבחינתו, היא סוג של ידידות-רחמים למעני. הוא לא באמת שם. 

הוא עשה בשבילי הרבה מאז שנפרדנו. זה לא פופולרי להגיד- אבל זה נכון. והדבר האחרון הוא, שהוא זה שבא להיות איתי כשהסתממתי משני כדורי אקסטזי בפורים. הוא הציע. נשאר איתי, לדעתי, שעתיים או שלוש. דיבר איתי. 

אז נכון, שהוא אמר ועשה דברים מגעילים, לפני ואחרי. אבל, עד כמה שזה פתטי, הוא עדיין נשאר הבנאדם שאני הכי בוטחת בו.

לא עוד.

ברור לי שעכשיו, אם הוא ייכנס לקשר חדש, הקשר שלנו יסתיים.

וכך זה אמור להיות.

כך זה היה אמור להיות מזמן.

כל האנשים שכועסים עליי, שואלים ולא מבינים למה לעזאזל אני עדיין בקשר איתו- ואני תמיד הרגשתי שאם זה לא מת עדיין, בוא לא נהרוג את זה. כי אני צריכה את זה בינתיים. כי אני בודדה וקשה לי, אז לפחות משהו עם "טעם של פעם".

אבל זהו. עכשיו גם זה לא יהיה.

הוא ניצח במירוץ הזה.

ואני

אני מוותרת.

פורשת.

לא יודעת למה אני נאחזת במושג "הפסקה", הרי מה לי ולאופטימיות.

אני לא אוהבת אותי.

ולא יכולה להיות יותר טובה ממה שאני עכשיו.

בדייט ה(לפני) אחרון הייתי מהממת.

אפילו הוא אמר.

לא הפסיק להתלהב.

חזר והדגיש שאם הוא נראה מבולבל זה כי הוא לא רגיל להיות כל כך מופתע לטובה.

הכל זרם, בלי קושי, בלי שתיקות מביכות, בהכי פאן של שני חברים שמכירים שנים.

למחרת במהלך התכתבות הוא שלח לי "נטע, חתיכת יצור יפה, מקסים, משעשע וסקסי שכמוך"- ואל תיבהלו מה"סקסי"- הייתה כולה נשיקה. וכל השבוע התכתבנו, והוא הציע מיוזמתו לבוא איתי לתור לקעקועים שעשיתי בחמישי שעבר. אמר שהוא מחכה לזה כמו שהוא מחכה כבר לדייט השני שלנו.

ואז הוא נעלם.

אז די.

מיציתי.

זה העולם בו אנו חיים.

כולם ממקבלים. כולם פוזלים.

גם כשהם מתלהבים מהדבר הנוכחי- הם תמיד מחפשים משהו יותר טוב בחוץ.

ואם זה המצב בהתחלה- אז מה יהיה כשזו כבר תהיה זוגיות?

במהלך השנים האחרונות השלתי מעצמי עוד ועוד שכבות של אופטימיות. אם פעם האמנתי באהבת אמת מושלמת- אהבה של אן וגילברט- החיים לימדו אותי שזה חרטא. אפילו גילברט יצא אסהול. ואם בגילברט נפלה שלהבת.. 

אבל לצערי משהו נשאר. בכל זאתהיו מסביבי זוגות שגרמו לי לחשוב שהנה, זה כן קיים. זה לא פיקציה. יש חיה כזאת.

אבל אז הבטתי מקרוב בזוגות האלו. וגם ביחידים האלו, שמדברים על זוגיות כזו. והבנתי, שהם לא כמוני.

מי שהשתנה זו אני.

אתם יכולים לקרוא לזה ציניות- בעיניי זו מציאותיות.

פוסטים שאנשים מעלים- אם בקבוצות הכרויות בפייסבוק, או פרופילים בקיופיד- עושים לי בחילה. על מי לעזאזל אתם עובדים, עם ה"זוגיות תומכת", "בנזוג שיכיל", "מישהי שהחיוך שלה יאיר לי את היום" וכל שלל הבולשיט שמופיע שם? 

אפשר לרצות אהבה גם בלי להפוך אותה לסרט של דיסני. אנחנו בני אדם, עם כל החולשות והפגמים- וזה לא משתנה ברגע שמוצאים זוגיות. ואתם יודעים מה- אני לא רוצה להיות עם מישהו שהחיוך שלי יאיר לו את היום. זה ילדותי בעיניי. אני רוצה להיות עם מישהו שיהיה לו מעניין לדבר איתי, שאני אצחיק אותו, שיהיה לו כיף לעשות איתי בינג'ים בנטפליקס או ללכת לחדרי בריחה. חיוך שמאיר לך את היום? פה חשדתי.

אבל זה מה שקורה בספרה הזאת היום. אנשים מנסים למכור קלישאות לאנשים אחרים שחושבים שהם רוצים קלישאות, וככה ממהרים להתחתן כשהפנטזיה מהווה דלק, והגירושים לא מאחרים לבוא. כי ככה לא נכנסים לזוגיות. לא באמצעות מכירת פנטזיות. אלא באמצעות הצעת מציאות. 

אבל לאף אחד אין באמת אומץ להציע את המציאות שלו.

חוץ ממנו.

מציע אותה, raw, מכוערת, הפוכה מכל סרט דיסני. 

אבל אמיתית. מהקרביים.

לא מתייפייפת.

אבל בגלל זה הוא לא רוצה זוגיות.

כי גם זוגיות זו התייפייפות.

גם זוגיות זו היכנעות לנורמה שמכרו לנו מאות בשנים

ואולי הגיע הזמן לפורמט חדש?

אני יודעת שאתם נגד.

בגלל זה לא עשיתי את זה בהזדמנות הקודמת.

אבל, תסלחו לי,

כבר לא אכפת לי.

באשר אבדתי- אבדתי.

מעדיפה את ה"כאילו זוגיות" הזו על פני כאלו שמשחקים אותה שהם מחפשים זוגיות ואז נעלמים.

לפחות פיו וליבו שווים.

אבל מי אמר שהוא בכלל פנוי כרגע? 

אף אחד.

אבל אנחנו עומדים בפתח בחירות ולי יש תמונה לשלוח לו.

אני הולכת לעשות את הבחירה שלי.