פולניות נהנות פחות

אף פעם לא רציתי שיחשבו שאני מושלמת.

מהסיבה הפשוטה

שאני לא.

ממש לא.

רחוקה שנות אור מזה.

כל מה שקיוויתי לו

זה מישהו

שיראה אותי כמו שאני

ויקבל אותי

על אף שפע הפגמים שלי.

אז קיבלתי.

והוא מקבל.

רואה את הבלאגן בדירה החדשה

ולא רק שלא אומר מילה רעה,

אלא נשאר איתי לילה לבן כדי לעזור לסדר.

יודע שאני לא יודעת לבשל כלום,

וזורם איתי על מנה חמה.

אבל זה הרבה יותר.

כשהוא מסתכל עליי

אני רואה אהבה.

אני רואה את עצמי כמו שהוא רואה אותי.

כמו שאף פעם לא ראיתי את עצמי.

והדברים שהוא אומר לי..

כבר מזמן הפסקתי להאמין שמישהו אי פעם יגיד לי.

אין, אני לא נועדתי להיות נאהבת ככה.

אני זה קטע יותר מובן מאליו.

איתי מעבירים את הזמן.

לי לא מגיעה רומנטיקה

ומחוות מרגשות

ומילים שצובטות את הלב.

אני צריכה להגיד תודה אם יעבירו לי כסף בביט ליומולדת.

אבל

"את מלאך שנשלח אליי"

"איזה יפה את, אני לא יכול להפסיק להסתכל עלייך"

"איזה מדהימה את, באמת באמת שאין דברים כמוך"

"איזה סקסית את"

"איזה כוסית על את"

"אני כל כך אוהב אותך, נסיכה שלי"

והשוס במפגש האחרון-

"את פשוט מושלמת".

פה כבר לא יכולתי יותר-

"לא אני לא!!"

"את כן," הוא הגיב, כמעט בכעס, "את כן".

"אני לאאא"

"את כן! את משוחדת!"

צחקתי.

"גם אתה!"

עד עכשיו זה היה "את מושלמת בשבילי", שגם עם זה היה לי קצת לא נוח, אבל פחות יכולתי להתווכח איתו על מה הוא מגדיר כ"מושלם בשבילו".

אבל עכשיו הוא התייחס לזה שאני מושלמת כעובדה אמפירית שאין עליה עוררין. כאילו שזה קונצנזוס שכולם יסכימו עליו.

וזה לחלוטין לא נכון.

אבל

למרות שזה לא נכון

ואני יודעת שזה לא נכון-

זה הרגיש כן ממנו. שהוא לא אומר את זה כדי לזרוק לי מחמאה, או כסופרלטיב גנרי, אלא כי הוא באמת מרגיש ככה. שבעיניו, אני מושלמת. שכל שלל החסרונות שלי, שבעיניי בולטים ברמה מכאיבה, הם זניחים לעומת מה שהוא אוהב בי, ושהוא באמת מתכוון לזה, ברגע של ישירות נוקבת מהלב- שאני מושלמת.

וזה נגע בי.

זה

וזה שליומולדת שלי הוא הביא לי צמיד עם החריטה 

"You're my kindred spirit"

שמי שמכיר את אן מבין את המשמעות של השימוש בביטוי הזה בשבילי,

זה

וזה שביומולדת שלו, הבאתי לו קופסאת "דייט יומולדת" (מהקונספטים הנפלאים שנחתו עלינו בעקבות הקורונה) ואחת מהמשימות שם הייתה למלא קפסולת זמן שיש לפתוח בעוד 5 שנים. בין השאלות שהיו שם היה "מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?"- "שהכרתי את נטע שלי", "מה הדבר הכי טוב שיש לך בחיים כרגע?"- "נטע שלי", בעוד אני נוזפת בו שיפסיק להחמיא לי ושיהיה כן, והוא מחבק אותי חזק ומתעקש שהוא מתכוון לכל מילה, ואז, בפרץ נלוזות קל, אני מחייכת לפתע ואומרת לו- "איזה צחוקים זה יהיה שעוד 5 שנים תפתח את הקפסולה הזאת וכבר לא נהיה ביחד, ותקרא את כל הדברים שכתבת עליי?"

ומייד נפלו פניו, והוא שוב חיבק אותי חזק ואמר, כמעט כמו ילד שאיימו לקחת ממנו את הצעצוע האהוב שלו- "לא! אנחנו נהיה יחד עוד 5 שנים! וגם הרבה יותר מזה!"

זה

וכשחגגנו חצישנהברסרי לפני כשבועיים

הרמנו כוסות לחיים (אני של קוקטייל והוא של מים כי הוא סחי בלטה- אבל הוא הסחי בלטה שלי ❤)

והוא אמר "לחיי עוד המון חצאי שנים ביחד, ושנים שלמות".

זה

והברכה שהוא כתב לי ביומולדת בוואטסאפ, שריגשה אותי יותר מהכל (ואני חייבת לשים כאן)-

"נטע שלי, נסיכה שלי, יפה שלי, אהבה שלי, מרשמלו קטן וורוד שלי, הבוני לקלייד שלי, הלולה לג'יי שלי, האן לגילברט שלי, המירי רגב לאוסנת מארק שלי. כאילו מטאפורה לדמיון הכללי, לא לבהמתיות וכאלה.

 אני כל כך מאושר שפגשתי אותך ושנכנסת לי לחיים. את מדהימה, אינטילגנטית, שנונה, מצחיקה, עם השקפת עולם מיוחדת שיוצאת מהקופסה. ובדיוק חתיכת הפאזל שתמיד הייתה חסרה לי :)

המון מזל טוב ליום ההולדת, מאחל לך כמה שיותר אושר, כיף והגשמה עצמית. אני יודע מה הדעות שלך על קלישאות וריאליזם, אבל אני בטוח שאת יכולה להגיע למה שאת רוצה, והגיע הזמן שתראי כמה שאת מדהימה כמו שאני כבר ראיתי מזמן.

אוהב מלא מלא מלא ומחכה כבר לחגוג איתך מחר, ובכל שאר הימים שאחריו :)

בייב ❤️"

זה

וזה שהוא דוחף אותי לכיוונים הנכונים- למצוא עבודה בכתיבת מאמרים כמו שאני רוצה, מדרבן אותי במשימות כתיבה משותפות ודדליינים כי הוא רואה כמה הדיכאון שלי (כן, הוא עדיין פה) מנוון אותי והפחד מכישלון משתק אותי, דוחף אותי לקראת התחלת טיפול DBT שמותאם להפרעה שלי, מחפש סרטוני יוטיוב על שיטת הטיפול שנצפה בהם ביחד, סרטונים פילוסופיים שיעזרו לי לשפר את השקפת העולם שלי, זה שהוא רוצה לעזור לי ללמוד לבשל בקטנה, ולחזור ללמוד נהיגה- אבל בשום שלב לא לוחץ על כלום ורק מציע עזרה- אם אבחר לקחת אותה. 

זה 

שהוא הכי עדין בעולם עם הבעיה שלי בסקס

ועדיין חושב שאני היצור הכי סקסי ולא פריג'ידי בעולם

מעריץ את הגוף שלי

למרות שהשמנתי מלא ואני רואה רק צלוליטיס וקפלי שומן

זה

שהוא תמיד תומך בי ומרים אותי כשקשה לי (מה שקורה כל שני וחמישי כי אני פאקינג דרמה קווין)

זה שהוא נשאר לצידי גם כשהייתי חתיכת אסהולית דוחה ודחפתי לו את חתיכי האידיוט (כן, הוא אידיוט עכשיו) לפרצוף, ופגעתי בו בחוסר טאקט, 

זה שהוא החבר הכי טוב שלי

והבן זוג הכי מדויק שיכולתי לבקש לעצמי.

אז כן.

אף פעם לא רציתי שיחשבו שאני מושלמת.

כי אני לא.

אבל רציתי שיאהבו אותי

באמת

על מלא

בלי להתנצל

ולא עד שיבוא משהו יותר טוב.

תמיד רציתי שיראו בי את המשהו הכי טוב

ומסתבר

שהכי טוב

זה בעצם

מושלם.